מחקר מוכיח: לריח של דמעות נשים יש השפעה על גברים

כל מה שצריך כדי להוריד את מפלס הכעס של גברים ב-40% הוא להריח דמעות של נשים, כך מגלה מחקר שנערך במכון ויצמן למדע. המומחים קבעו כי קיימת תרכובת כימית הנמצאת בדמעות של נשים שמפחיתה פעילות בשני אזורי המוח הקשורים לתוקפנות או כעס אצל גברים.

לצורך המחקר נאספו דמעות מפניהן של נשים שבכו בזמן צפייה בסרט עצוב. בניסוי לקחו חלק 31 גברים ששיחקו במשחק מחשב שנועד לעורר אצלם תגובות אגרסיביות. לאחר מכן, חלק מהגברים הריחו תמיסת מלח ואחרים דמעות של נשים.

יש לציין כי על פי מחקרים הרכב הדמעות הרגשיות שונה מאלה המגיעות כתוצאה מרפלקס שמגן על העיניים, לדוגמא כאשר חול או עצם זר חודר לעין.

על פי המחקר התגובה האגרסיבית הייתה נמוכה ב-43.7% אצל הגברים שהריחו דמעות אמיתיות בהשוואה לאלה שהריחו תמיסת מלח.

סריקות מוח שנעשו במסגרת המחקר גילו שחשיפה לדמעות של נשים גורמת לירידה בפעילות של שני אזורי מוח הקשורים בתוקפנות, קליפת המוח הקדם-מצחית והאינסולה הקדמית. "הירידה בתוקפנות הייתה מאוד מרשימה", אמר נועם סובל, פרופסור ראשי לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן

מחקר קודם שבוצע במעבדה של סובל גילה כי הרחת דמעות של נשים הפחיתה גם את הטסטוסטרון הגברי, אך לא ברור אם זה השפיע על ההתנהגות. "שורת ממצאים זו מצביעה על כך שדמעות הן מטריית הגנה כימית מפני תוקפנות. השפעה זו משותפת למכרסמים, בני אדם, ואולי גם יונקים אחרים", אומר סובל.

בעוד שסובל הודה שלכימיקלים שבדמעות לא צפויה השפעה גדולה על אינטראקציות חברתיות בין מבוגרים, ייתכן שהרכב הדמעות התפתח כדי להגן על תינוקות פגיעים. "תינוקות לא יכולים לומר: 'תפסיקו להיות תוקפניים כלפיי'. הם מוגבלים מאוד ביכולתם לתקשר, והם גם חסרי אונים. אבל ייתכן שהאבולוציה סיפקה לתינוקות את הכלי הזה להורדת תוקפנות".