לירן כוהנר החליטה לחדש את הקשר עם עוקביה, והפעילה היום (חמישי) את המצלמה שלה כדי לדבר על רגעי האימה שחוותה במשך זמן לא מבוטל, אחרי שנחשפה להתרעות המדאיגות באזור הצפון, מיד לאחר שלקחה חלק בהלווייתו של לוחם דובדבן רס"ן עמרי מיכאלי ז"ל.
"שלום חברים שלי, אני מתגעגעת אליכם", אמרה כוהנר בחיוך שלא הסגיר את המילים והתיאורים הקשים שבאו לאחר מכן. "בא לי רגע לפרוק ולשתף, אתמול היינו בהלוויה הכי קשה שהייתי בחיים שלי. של עמרי מיכאלי ז"ל שהיה חבר, שהיה אח, שהוא אח שלי. ואז כשסיימתי את הלוויה, פתחתי את הטלפון וראיתי את כל ההתרעות על הצפון, ופשוט איבדתי את זה. פעם ראשונה בחיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי שפשוט איבדתי את זה. לא הצלחתי לראות איך... נכנסתי לרגע הישרדותי. פתאום ננעלו לי הלסתות, הכל היה שחור, הסוף מבחינתי, זהו. כל הסיטואציה הייתה קשוחה, בדיוק קיבלו את ההודעה על הממ"דים שהייתה בסוף טעות (הכוונה היא להודעת פיקוד העורף להיכנס למרחבים ממוגנים, שהתבררה בסוף כשגויה) . הייתי מבולבלת, אני מניחה שזה סוג של חרדה, ולא הצלחתי לצאת מזה כמה שעות", סיפרה.
בהמשך דבריה שיתפה כוהנר בקושי שלה ליישם בעת הזו דברים שהיא מטיפה להם בימים כשתיקונם. "באתי להורים שלי שלי עם הבנות, גיא (בן זוגה של כוהנר; י"ד) חזר לדרום. זה הכי קשה בעולם לנסות לעשות עכשיו את כל מה שאנחנו יודעים ולמדנו, הודיה וחשיבה חיובית, אבל אני רוצה להגיד שמאוד עזר לי לזכור על מה לשים את הפוקוס. כי אם אני שמה את הפוקוס על דברים שלא בשליטה שלי, שאין לי מה לעשות איתם – אני מאבדת את זה. אבל בדברים שכן יש לי שליטה עליהם: ליצר מרחב פתוח, נינוחות, ביטחון - גורם לי מאוד להירגע. וזה קשה", סיכמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו