שלושה מבין התפקידים העיקריים שהאדם ממלא בעידן הנוכחי הם תפקידי ההורות, העבודה והלימודים – וקיים קושי לא קטן בשילוב ביניהם. כדי למצוא דרך לעשות זאת כמו שצריך, פרופסור ליאת קוליק, מומחית לחקר מערכת העבודה, משפחה ומגדר במכלל האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר אילן, הרחיבה לנו על הנושא הזה, וסיפרה כיצד אפשר לעשות את השילוב הזה נכון.
בישראל, כשליש מהנשים והגברים הלומדים שלומדים במקביל במוסד אקדמי כלשהו הם הורים לילדים צעירים המצויים עדיין בבית, מה שיוצר מתח בקרב האוכלוסייה הזו בארץ. ישראל מדורגת גבוה למדי ברשימת מדינות ה-OECD מבחינת המתח בין המשפחה לעבודה, אך מה קורה במצב שבו לשני התפקידים החמדניים נוסף תפקיד נוסף, תפקיד הסטודנט?
סביר יהיה להניח שבמצב זה, מפלס המתח יעלה. ואולם, בצד חוויות שליליות של מתח בממשקי התפקידים משפחה-עבודה-לימודים, ניתן לזהות גם מוקדי העצמה כמו חוויית העשרה בעקבות העברת מיומנויות חיובית מתחום לתחום. כך, למשל, אם עובדת הרוכשת מיומנות לניהול משא ומתן יעיל בעבודה עשויה להשתמש במיומנות זו בזירה הביתית מול שותפיה לתפקיד, בן זוגה וילדיה.
ביטויי העשרה נוספים הם אנרגיות טובות הנוצרות באחת משלוש הזירות, המועברות לתחום האחר ומיטיב על אוכלוסיית ההורים העובדים והלומדים. חשיפה לערכים באחד התחומים ואימוצן בשגרת החיים בתחום אחר, עשויה אף היא להעשיר את עולמם של הורים עובדים ולומדים.
כך, למשל, אימוץ ערכים שוויוניים לגבי תפקידי המינים מתוך חשיפה למודלים של נשים מצליחניות בעבודה, ובעקבותיה אימוץ גישה שוויונית באשר לטיפול בתחזוקת הבית, עשויה לפי עדויות מחקריות להיטיב עם שני המינים כאחת.
במחקר שקיימתי בקרב 256 משתתפים (161 נשים ו-95 גברים), שבחן את חוויית המתח והעשרה ואת תרומתן להסבר רווחה נפשית בקרב הורים עובדים ולומדים בישראל, עלה כי העוצמה הנמוכה ביותר של מתח בין ממשקי התפקידים נמצא בממשקים בין המשפחה והעבודה (כשדרישות המשפחה גולשות אל זירת העבודה) ובין הלימודים והעבודה (דרישות הלימודים גולשות אל זירת העבודה), ובעוצמה הגבוהה ביותר בממשק בין הלימודים והמשפחה ובין העבודה והלימודים. נראה שגמישות תחום העבודה נמוכה יותר מאשר זו של המשפחה והלימודים.
באשר להבדלים מגדריים, האימהות של ימינו, ממש כמו בעבר, מתנסות במתח רב יותר בין שלוש המערכות יותר מאשר האבות. זאת ועוד, תחושת האיזון בין המערכות בקרב אימהות נמוכה יותר מאשר בקרב אבות. למרות שאימהות ואבות ממלאים את אותם התפקידים, מספר השעות שהראשונות מקדישות לטיפול בילדים רב יותר בצורה משמעותית מאשר בקרב גברים. מצב זה עשוי ליצור חוויה של עומס פיזי, אך לא פחות מכך של עומס מנטלי על אימהות עובדות ולומדות, הנובע מהג'ינגול בין התפקידים החמדניים ומהדאגה המלווה אותן בשגרת היום-יום שלהן לעמוד בהצלחה במטלות.
בנוסף לכל אלו, בולט הממצא המצביע על כך שתחושת התמיכה שהאימהות מרגישות שהן מקבלות, נמוכה יותר מאשר בקרב אבות, בפרט כאשר מדובר בתמיכה מצד מוסדות הלימודים. ייתכן שבשל העובדה שסטודנטיות עוברות הריונות ולידות, הן מצפות שמוסדות הלימודים יתחשבו בהן יותר, ונוכח המציאות הטופחת על פניהן – תחושת התסכול רבה יותר מאשר בקרב אבות. למרות הקושי במילוי שלושת התפקידים, הורים עובדים ולומדים יוצאים נשכרים מכך, ויש בכך אולי משום חצי נחמה.
אז אילו פתרונות קיימים עשויים להקל על הלהטוטניות? ברמה הפרטית, על אימהות עובדות לפתח אסטרטגיות התמודדות מתוך הבנה שאין "אסטרטגיית זהב" המתאימה לכולן, ולתנאי החיים של כל אימא עובדת ולומדת שיטות התמודדות המתאימות לה, לדוגמה ניהול משאבים של זמן ואנרגיות פיזיות ונפשיות, דאגה לאיזון בין התפקידים ולמילוי כוחות באמצעות עשייה מהנה, ניהול משא ומתן עם שותפי התפקיד (בן הזוג, הילדים, העבודה) על מנת להגיע לתנאים אופטימליים, הימנעות מביצוע מטלות מעמיסות שאינן הכרחיות ועוד.
ברמת המשפחה, מחקרים מגלים שעמדות שוויוניות לגבי תפקידי המינים הן משאב יקר ערך עבור גברים ונשים כאחד, ואימוצן על ידי בני המשפחה יקל על נשים בנשיאה בעול המשולש של הורות, עבודה ולימודים. הובלה לקראת שותפות בניהול הבית והמשפחה תיצור אווירה נעימה במשפחה, אשר תקל מהעומס המוטל על נשים ובתגובת שרשרת תתרום לרווחה נפשית של כל הסובבים.
ברמת העבודה ומוסדות הלימודים, כדאי להציף את הקושי ולעורר מודעות בקרב מקבלי ההחלטות בארגוני העבודה ובמוסדות אקדמיים על מנת להקל עליהן. כך, אימהות עובדות ולומדות יוכלו להיענות מפירותיה של העשרה בין תפקידים וארגוני העבודה, ומוסדות הלימודים ייהנו מעובדות ומסטודנטיות מרוצות ומחויבות לעשייתן.
פרופסור ליאת קוליק // צילום: שני לוי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו