תודו שהעובדה שהמילה "בטון" מקורה בצרפתית, מוסיפה מנות רבות של אפיל. פתאום הצליל שלה מתעדן ומצטלצל טוב יותר. מעניין לנסות ולהבין מה קרה עם החומר הזה לאורך השנים: ממוצר בסיסי לחלוטין שהתחבר עם אתרי בניה הוא הפך לחומר שמעיד על תחכום וטעם משובח. למה, ואיך זה קרה?
האמת שכבר כמה שנים שאני מתחקה אחר התפתחות הבטון בתוך עולמות העיצוב. מה שהנחתי, לפני מספר שנים, שיהיה לאופנה חולפת - השתרש והפך לחלק בלתי נפרד מהטעם הישראלי. ניסיתי לקבץ את התחנות המשמעותיות בהפיכתו של החומר הקר והאפור לחלק כמעט בלתי נפרד מתמהיל החומרים הדקורטיביים, כשמדובר בעיצוב הבית.
מעטפת חיצונית וחיפוי קירות פנים
מעטפת המבנה היא אפורה ביסודה, מה שהפך אותה באופן די טבעי למשמעותית בהתפתחות הטרנד. המגמה של חזרה למראה פשוט, לא מהוקצע, השפיעה על הרצון שלנו להתחבר לחומרים בסיסיים חפים מקישוטיות. בונים פרטיים ואדריכלים התאהבו במראה הבטון החשוף, אך נאלצו להתמודד עם סוגיות של פגיעה במעטפת התרמית, איטום ונוספים.
ניב בצלאל, שעוסק בתכנון אדריכלי וניהול פרויקטים, מסביר שעם השנים התפתחו חלופות שאפשרו את מראה הבטון החשוף, אך באופן שמיטיב עם המבנה – למשל סוגי טיח בגוונים תואמים עם טקסטורות שמדמות את החומר, מיקרוטופינג - שהוא שליכט צבעוני שמורחים אותו עם פסי ניתוק בכמה שכבות, מה שיוצר מראה של ריבועים עם ארבעה ברגים בפינות שמחזיקים את התבנית, ויש גם מי שמשתמש בפייבר צמנט שמגיע כלוחות מפיברגלס במראה בטון חשוף, שהוא בעצם בטון מיועד לחיפוי חיצוני וגם לחיפוי קירות פנימיים. החיפויים הללו מאפשרים את מראה הבטון החשוף ומייצרים שכבת בידוד הכרחית למבנה.
רצפות וקירות פנים מבטון
עוד בטרם יצירת חלופות ראויות, היה החיבור עם הדבר האמיתי - רצפות בטון יצוקות בחללי הפנים ופריטי ריהוט מאסיביים. אם אני מסתכלת 25 שנה לאחור, רצפות בטון יצוקות היו טרנד משמעותי בעיקר עבור מי שביקש לאמץ את מראה הלופט התעשייתי. רצפות הבטון קיימות גם היום, בקרב בעלי מלאכה שמקפידים להיצמד לדבר האמיתי, וחלקם מפגינים רמת התמחות שמיטיבה עם החומר ובעיקר עם השפעות הזמן, אך בכל זאת חשוב לקחת בחשבון את העובדה שהבטון רגיש מאוד לסדיקה והתחזוקה שלו, על אף שמדובר בחומר בסיס, אינה פרקטית במיוחד. זאת אחת הסיבות העיקריות שהשוק פנה לתחליפים ששימרו את המראה האותנטי, אך יצקו אליו מרכיבים פרקטיים נדרשים.
אריחי בטון
אריחי הבטון היו חלק ממנת חלקו של מי שגר כאן בשנות ה-50-70 של המאה הקודמת. אריח בסיסי, לא מורכב ולא יקר לייצור, מאפשר ריצוף פשוט שמיטיב עם מראה חללי הפנים. החלופות המתקדמות הסיטו אותו מעט הצידה, אך דווקא לאורן הוא הבליח שוב כקונטרה עבור כל אלו שמתעקשים, ובצדק, להנכיח ולשמר את הנוסטלגי, הראשוני.
בניגוד לרצפות בטון יצוקות, שבהן סדק אחד עלול לפגוע במשטח כולו, כשמדובר באריחים בודדים התמונה שונה לחלוטין. ראשית, הסדיקה נפוצה יותר במשטחים רחבים, ושנית - אם חלילה קורה משהו לאריח בודד, ניתן להחליפו. ההבלחה הזאת נשארה כאן עד היום, כשלצד כל קולקציות החיקויים, עומדת קולקציית אריחי הבטון נוכחת ועשירה מתמיד.
קולקציית הבטון משלבת בין אריחי בטון מעוטרים, שמתקבלים היטב עם הצמדת מילים כמו "נוסטלגיה", "סבתא", "שיק" ונוספות, ובין קולקציות מקבילות של אריחי בטון אפורים, שמתבלטים בזכות דוגמאות שמוטבעות ונחרטות על גביהם.
פריטים בנויים מבטון
במהלך התחקיר לכתבה הופתעתי לגלות שעל אף תעשיית החיקויים, שבהחלט עושה עבודה טובה מבחינת הרמה האותנטית שהיא מצליחה לייצר, פועלים בשוק המקומי בתי מלאכה שלא נכנעים לטכנולוגיה ומבקשים להמשיך לייצר את הבטון האמיתי.
הבטון מגיע בדמות של כיורים בנויים, שולחנות אוכל, שולחנות קפה, גופי תאורה ונוספים. לצד הבטון האפור, יש מי שבחר לשלב בו פיגמנטים ולהציע אותו במגוון צבעים ואף לשלב בו אגרגטים בגדלים שונים, ובכך לשוות לו מראה ששואב השראתו מאריחי הטרצו הישנים.
כמו בטון
החיקויים, כאמור, לא אחרו לבוא. ככל שחולף הזמן, הטכנולוגיה המתקדמת מציעה לנו חלופות ראויות. המובילה והמפותחת ביותר היא הגרניט הפורצלן. באמצעות מדפסות תלת ממד, שמאפשרות הדפסות שמחקות את מראה החומר הטבעי ויצירת סנכרוניזציה שמאפשרת חירוצים אותנטיים, פני השטח לא רק נראים כבטון חשוף, אלא גם מרגישים כמו חומר הגלם - אך בפועל מדובר באריחים עמידים פרקטיים לתחזוקה שמאפשרים ליהנות ממראה החומר הבסיסי מבלי להיכנס לתחזוקה מורכבת.
בחברות המטבחים מציעים חיפויי פורמייקה וחומרי עיצוב עמידים נוספים, במראה של בטון חשוף, שמשמש כחיפוי לחזיתות ואף כחיפוי הפלטה של שולחן האוכל.
תנועתיות
הבטון נתפס כיציקה איתנה שקשה יהיה להזיזה ממקומה, אלא שפיתוחים טכנולוגיים והנדסיים, בתוספת לחשיבה יצירתית הרחק מחוץ לקופסה, וחזון עיצובי שלא נכנע למאפייני החומר - הצליחו לייצר מוצרים עשויים בטון שמביאים את התנועתיות לידי ביטוי. בסטודיו של איתי בר און ביקרתי לפני כמעט עשור, ומאז חיכיתי שתהיה לי הזדמנות מתאימה לספר על החוויה שלי שם. עם כניסתי למקום קיבל אותי בטון מוצק ואיתן שהצליח לעטות על עצמו תנועתיות קלילה, שמדמה בד מתנופף ברוח. נקודות הקיצון שחיברו את הניצב והנוכח לעד, עם תנועה קלילה שלא מבטיחה שתישאר כאן יותר מכמה דקות, כבשו אותי.