בספטמבר 1985 נחרב כליל ביתם של רון ומאי הול בעיירה סוואלו-נסט שבצפון אנגליה, לאחר שמחבת שמן לטיגון צ'יפס עלתה באש. הלהבות כילו כל רהיט ובגד, אך בין החורבות המפויחות עמד פריט אחד שלם לחלוטין: הדפס של "הילד הבוכה", שממנו זלגה דמעה אחת ללא שמץ של חריכה.
הדיווח במקומון הבריטי Sheffield Star, שלווה בעדותו של כבאי מקומי שטען כי התמונה שורדת שריפות באופן סדרתי, הפך תוך שעות לכותרת ענק בצהובון The Sun. ההיסטריה סחפה את הממלכה, אך עבור הציבור הישראלי לא היה מדובר בעוד קוריוז לונדוני מעבר לים - אלא באותו הפרצוף המוכר שתלוי על הקיר בסלון של סבתא.
מסלון הדודה ב"הפיג'מות" ועד התחנה המרכזית: הלהיט הישראלי
בישראל של שנות ה-70 וה-80, "הילד הבוכה" לא עורר פחד אלא הפך לסמל הקיטש והעיצוב הביתי האולטימטיבי. תחקיר של "כאן דיגיטל" (בסדרת "תעלומות" של ענת קורול) חשף כיצד התגלגל ההדפס הבריטי לפסגת התרבות המקומית, עד שהגיע להערכת מומחים לכמעט כל בית חמישי בישראל:
ציור "הילד הבוכה" בישראל: מיתוס השריפה בטלוויזיה, כריכת המופת והמלחמה הפיראטית
| התחום / הזירה | הסיפור ונקודת המפגש עם התמונה | המשמעות / התוצאה |
|---|---|---|
| האיקונה הטלוויזיונית ("הפיג'מות") | אילן רוזנפלד שילב את התמונה בסלון כסמל לבית תקוע בשנות ה-70; לאחר שכל תפאורת הסט נשרפה בין העונות 3 ל-4, התמונה הייתה הפריט היחיד ששרד ללא פגע ושובץ מחדש. | מיתוס הציור חסין האש |
| הספרות העברית ("געגועי לקיסינג'ר") | הסופר אתגר קרת בחר בציור לכריכת ספרו המכונן (1994) בעצתו של המאייר דודו גבע ז"ל, כסמל לקלישאה רגשית ולנוסטלגיה מקומית מרירה. | קאנון תרבותי וספרותי |
| היבוא המקורי מול הזיוף הפיראטי | משה קלאורה ייבא מאנגליה כ-10,000 עותקים רשמיים עם למינציה (40 לירות); בעל עסק מקומי הדפיס פיראטית כ-100,000 עותקים בתחנה המרכזית (10 לירות), חטף את השוק ונתבע בבית משפט. | מלחמת זכויות והפצה המונית |
בזמן שבישראל הציור נמכר בעשרות אלפיו, בבריטניה התחוללה פסיכוזה המונית
תחקיר ערוץ הפולקלור Don't Scare Claire מתעד כיצד הפך עיתון The Sun, בעריכת קלווין מקנזי, את המקרה למסע הפחדה שיטתי:
קללת "הילד הבוכה" בבריטניה: בהלת הציבור, קמפיין ה-Sun ומדורת הענק בלונדון
| השלב / המוקד | פירוט האירועים והעדויות | ההשפעה / התוצאה |
|---|---|---|
| עדויות הקוראים בעיתון | דיווחים של אזרחים מבועתים על שריפות בתים שבהן כל החפצים והתמונות נשרפו כליל - למעט הדפס "הילד הבוכה" שנותר שלם על קירות מפויחים (כמו במקרה של דורה מאן מסארי). | התפשטות היסטריה המונית |
| איסוף ההדפסים במערכת ה-Sun | עקב חשש התושבים להחזיק בציור או לזרוק אותו לאשפה, יצא העיתון בקריאה לשלוח את התמונות להשמדה; כ-2,500 עותקים נערמו במשרדים בלונדון לערמה בגובה 4 מטרים. | כ-2,500 עותקים נאספו |
| טקס השריפה הפומבי (טיהור) | בליל כל הקדושים (31 באוקטובר 1985) ארגנו עובדי העיתון לצד דוגמניות "עמוד 3" מדורת ענק על גדות התמזה, ובפיקוח שירותי הכיבוי שרפו את אלפי התמונות ל"הסרת הקללה". | סיום הקמפיין הסנסציוני |
המדע שמאחורי המיתוס: מדוע הציור סירב להישרף?
בדיקות פורנזיות ודוחות בטיחות אש, שנותחו בהרחבה בערוץ התחקירים Decoding the Unknown, מפרקים את המיתוס העל-טבעי ומציגים הסבר מדעי מובהק:
חומרים מעכבי בעירה: ההדפסים המקוריים שיוצרו באנגליה הודפסו על לוחות סיבית דחוסים במיוחד וצופו בלכה או למינציה שהכילו חומרים מעכבי בעירה.
דינמיקת החום: בשריפת מבנה, עיקר החום והעשן נעים מעלה אל התקרה. החוט שהחזיק את התמונה על הקיר נשרף בדרך כלל בדקות הראשונות, והתמונה נפלה לרצפה.
הגנת הנפילה: במרבית המקרים התמונה נחתה על הרצפה כשפניה כלפי מטה. רצפת החדר היא הנקודה הקרה ביותר בזמן שריפה, והצמדת הציור לרצפה מנעה מגע ישיר עם חמצן, אש ועשן מפייח.
הטיית אישור: מיליוני עותקים נמכרו למשקי בית בריטיים ממעמד הפועלים שהשתמשו באמצעי חימום וטיגון מועדים לדלקות. סטטיסטית, הסיכוי שהתמונה תהיה נוכחת בבית שנשרף היה גבוה מראש. עשרות מקרים שבהם התמונה נשרפה כליל - מעולם לא הגיעו לכותרות העיתונים.
הצייר שוויתר על מיליונים: מי עומד מאחורי הציור?
מאחורי החתימה "ג'ובאני ברגולין" עמד האמן האיטלקי ברונו אמדיו. בשנות ה-50 וה-60 הוא צייר עשרות גרסאות של ילדים עזובים ודומעים כקיטש מסחרי מובהק, ומכר את כל הזכויות לחברות דפוס בריטיות בסכום זעום - מבלי שראה אגורה ממיליוני העותקים שנמכרו בעולם.
האגדה האפלה על "דון בונילו"
המסתורין סביב זהות הילד הוליד אגדה אורבנית על יתום ספרדי שמשפחתו נספתה באש, ושריפות מסתוריות פרצו בכל מקום שאליו הגיע עד שנהרג בעצמו ברכב שעלה בלהבות ב-1976. נטען כי נשמתו היא שרודפת את התמונה ומבעירה בתים.
תחקירים היסטוריים שללו לחלוטין את קיומו של בונילו או כל תיעוד לאירועים. בפועל, המודלים היו ילדי רחוב מקומיים מוונציה ומספרד שקיבלו כמה פרוטות תמורת פוזה קצרה, או פשוט דמויות פרי דמיונו של אמדיו.
השריפה במחסן שבו הוחזקו התמונות בישראל
הניסיון לייחס לתמונה כוחות מיסטיים של חסינות מאש הגיע לסיומו המוחלט דווקא במחסן בישראל.
בתחקיר "כאן דיגיטל" העיד יוני, סוחר אמנות ותיק שרכש בשעתו ממשה קלאורה מלאי של אלפי עותקים מקוריים שהובאו מאנגליה עם שכבת הלמינציה המקורית. בשנת 2006 פרצה שריפה במחסן שבו הוחזקו התמונות - וכל אלפי עותקי "הילד הבוכה" עלו באש ונשרפו עד עפר, ובכך סגרו באופן סופי את אחת מפרשות הפולקלור המוזרות של המאה ה-20.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו