במשך עשורים, המושג "קינון" בהקשר של היריון התייחס לרוב להכנת חדר התינוק. זוגות צעירים היו משקיעים אנרגיה אינסופית בבחירת גוון לקירות החדר, בטיחות העריסה ורכות השטיח, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהחוויה הפיזית של האמא, שתחיה בבית הזה במהלך החודשים האינטנסיביים שלפני, במהלך ואחרי הלידה.
הבית הסטנדרטי מתוכנן עבור אדם בריא, זקוף ובעל שיווי משקל מושלם - הגדרה שרחוקה מלתאר אישה לאורך רוב תקופת היריון, המתמודדת עם שינוי דרמטי במרכז הכובד, עומס על הגב ומוגבלות תנועה.
אלא שבשנים האחרונות התפיסה משתנה בקרב אדריכליות ומעצבות פנים, המונעת לרוב על ידי זוגות צעירים שרוצים לתכנן את ביתם בראייה ארוכת טווח. ההבנה היא שהיריון אינו "מצב זמני וחולף" שיש לסבול בדממה, אלא תקופה משמעותית שדורשת התייחסות מעמיקה.
"הגישה החדשה הזו אינה דורשת בהכרח תוספת תקציב דרמטית, אלא בעיקר חשיבה מוקדמת ותשומת לב לפרטים", מסבירה מעצבת הפנים ההריונית מאיה שינברגר, ממחברי ספר העיצוב הבינ"ל The New Minimalist Style. "היא נשענת על עקרונות של עיצוב אוניברסלי, ומבטיחה שהבית ישרת את דייריו ולא להפך. כך, אנו מעצבות "בית תומך" - כזה שמפחית את המאמץ הפיזי, ממזער סיכונים ומאפשר לאישה לשמור על עצמאות ונוחות מקסימלית, גם כשהוצאת צלחת מהמדיח הופכות לאתגר מורכב".
מהכניסה מתחילות הבעיות
האתגר הראשון פוגש את האישה ההרה עוד לפני הצעד הראשון לתוך הסלון. בבתים רבים, הכניסה היא אזור מעבר מהיר שדורש התכופפות מיידית לחליצת נעליים או הנחת תיקים על הרצפה. עבור אישה בחודש השמיני או התשיעי, הפעולה של רכינת הגוף קדימה כדי לרכוס סנדל או לשרוך נעל היא כמעט בלתי אפשרית, ולעיתים אף מסוכנת בשל הלחץ על הבטן וסכנת הסחרחורת בעת הקימה.
הפתרון העיצובי שהופך לסטנדרט בבתים מודרניים הוא תכנון "אזור נחיתה" הכולל ספסל התארגנות מובנה. לא מדובר תמיד ברהיט ארעי, אלא בפריט נגרות המשתלב בקיר הכניסה בגובה ישיבה אופטימלי (כ-45 ס"מ), ולעיתים משלב מתחתיו גם מקום למספר זוגות נעליים. יתרה מכך, תכנון נכון כולל לרוב משטח הנחה מוגבה לתיקים ולשקיות קניות לצד הספסל, כך שאין צורך להעמיס על הגב התחתון הרגיש ממילא.
המטבח: ארגונומיה של "המשולש הרטוב"
המטבח הוא לב הבית, אך הוא גם זירת המכשולים הגדולה ביותר. ברוב המטבחים הסטנדרטיים, תנור האפייה ומדיח הכלים ממוקמים בחלק התחתון של הארונות - לעיתים ממש בסמוך לרצפה. המשמעות היא שעשרות פעמים ביום, נדרשת תנועת כריעה או כיפוף מלא כדי להכניס תבנית כבדה לתנור או לפרוק מדיח. פעולות אלו יוצרות עומס על חוליות הגב התחתון, אזור שגם כך נושא את משקל הבטן הגדלה.
שינברגר מרחיבה: "אדריכלים ממקמים כיום את התנור ואת מדיח הכלים בתוך יחידות נגרות גבוהות - High Cabinets - כך שמרכז המכשיר נמצא בגובה הידיים והחזה. השינוי הזה הוא דרמטי: הוא מבטל לחלוטין את הצורך להתכופף. כך, אנו שומרות על בריאות הגב ומונעות את תחושת הכובד המעיקה בסוף יום של בישול או אירוח".
פתרון משלים במטבח נוגע לאחסון עצמו. ארונות עמוקים עם מדפים הם "מלכודת" לנשים בהיריון, שכן הגישה למוצרים בחלק האחורי מחייבת כריעה ממושכת וחיפוש בחושך. המעבר למגירות בשליפה מלאה בכל הארונות התחתונים פותר זאת לחלוטין. במקום שהאישה תיכנס אל הארון, הארון יוצא אליה. המגירה מביאה את תכולתה עד לקצה, ומאפשרת מבט על ושליפה קלה ללא שום מאמץ פיזי מיותר.
מייצרים בבית ספא בטוח
חדר הרחצה, שאמור להיות מקום של רגיעה כדי "לנקות את הראש", הופך בשלבי ההיריון המתקדמים לאזור בסיכון גבוה. עמידה ממושכת במקלחת חמה עלולה לגרום לירידת לחץ דם ולעילפון, והניסיון לסבן את כפות הרגליים כאשר הבטן מסתירה אותן ומרכז הכובד לא יציב, הוא מתכון למעידה מסוכנת.
View this post on Instagram
כאן נכנס לתמונה אחד הטרנדים החזקים בעיצוב חדרי רחצה: ספסל הרחצה המרחף. במקום להכניס כיסא פלסטיק ארעי, מתכננים בתוך המקלחון ספסל בנוי (מחופה אריחים, שיש או עץ טיק עמיד למים) המהווה חלק אינטגרלי מהעיצוב.
אופציה נוספת היא ספסל קוריאן למקלחת, שהוא פרקטי במיוחד בחדרי רחצה בעיצובים מינימליסטיים-יוקרתיים. "הספסל מאפשר לאישה להתקלח בישיבה, להירגע ולהוריד עומס מהרגליים הבצקתיות", מציינת שינברגר. "שדרוג חכם נוסף שאנו עושות הוא יצירת "נישה" נמוכה בקיר או במבנה הספסל להנחת כף הרגל. היא מאפשרת טיפוח וסיבון של הרגל ללא צורך לעמוד על רגל אחת ולסכן את היציבות, והופכת את המקלחת מחוויה הישרדותית לחוויית ספא מפנקת".
לנוע בבית עם אפס מכשולים
אחת התופעות הפיזיולוגיות הפחות מדוברות בהיריון היא הפגיעה בראייה המרחבית כלפי מטה, כאשר הבטן מסתירה את כפות הרגליים ואת מה שנמצא מיד מלפניהן. בבתים עם מפלסים משתנים, מדרגות בודדות בין חדרים או מסילות בולטות של דלתות הזזה ביציאה למרפסת, קיים חשש אמיתי להיתקלות ולנפילה.
התשובה האדריכלית לכך היא יישום עקרון סף האפס. "מדובר בטכניקת ריצוף והתקנה המבטלת את הפרשי הגבהים בין הפנים לחוץ ובין החדרים השונים. הריצוף נמשך כמשטח אחד אחיד ורציף. עבור אישה בהיריון, כשהצעדים הופכים לעיתים ל"גרירת רגליים" בגלל עייפות ובצקות, הרצפה האחידה מעניקה ביטחון תנועה מלא, ומאפשרת הליכה חופשית ומשוחררת ללא חשש", מדגישה שינברגר.
אין מצב למעוד במדרגות
בבתים דו קומתיים, גרם המדרגות הוא אתגר יומיומי. ככל שההיריון מתקדם, האגן מתרחב ורצועות המפרקים מתגמשות, מה שגורם לחוסר יציבות באגן ולקושי בטיפוס או ירידה. ברוב הבתים נהוג להתקין מעקה בצד אחד בלבד, אך זה אינו מספק תמיכה מספקת כאשר הגוף כבד ונוטה לצדדים.
פתרון פשוט אך קריטי הוא תכנון מערכת אחיזה דו צדדית. "האפשרות לאחוז בשתי הידיים במקביל מאפשרת לאישה לחלק את עומס המשקל בין פלג הגוף העליון והתחתון, ולמעשה "למשוך" את עצמה בעלייה או לבלום בירידה בצורה מאוזנת", מסכמת שינברגר. "זהו פרט עיצובי שיכול להיראות אלגנטי, אך תרומתו לתחושת הביטחון וליכולת ההתניידות של האישה בין הקומות היא שוברת שוויון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו