לפני שנכנסים לראש השנה עם תפוחים בדבש ורימונים, שווה לעצור לרגע ולחשוב איך השולחן שלנו נראה - לא רק מבחינת המנות, אלא גם מבחינת האווירה.
מעבר לים, בארמון בקינגהאם, כל סעודה היא לא רק חגיגה קולינרית אלא מופע של אלגנטיות, ריסון ומסורת. שם, כל כלי מונח בזווית מחושבת, וכל תנועה מספרת סיפור של כבוד. אם נרצה, גם אנחנו יכולים לשאוב השראה מהארמון הבריטי, ולאמץ כמה כללי נימוס פשוטים שיכניסו לשולחן החג שלנו ניחוח מלכותי.
לא מושיטים יד - ממתינים שיגישו
בארוחות מלכותיות, אף אחד לא שולח יד למרכז השולחן. המנה עוברת מיד ליד בליווי חיוך, ותמיד מבקשים בנימוס. כך נשמרת אווירה רגועה, ללא תחושת "התנפלות". מחווה קטנה של סבלנות הופכת את הארוחה לאינטימית ומכבדת יותר.
כולם מתחילים יחד
במשפחת המלוכה הבריטית, איש אינו נוגע באוכל לפני שהמלכה, או כיום המלך, נוגסים בביס הראשון. סביב שולחן החג, ההקבלה פשוטה: להמתין עד שכולם מילאו צלחות, להרים כוסית ברכה לשנה טובה, ורק אז להתחיל. הפעולה הזו משרה תחושת יחד, מרגיעה את הקצב ויוצרת פתיחה חגיגית לארוחה.
הידיים על השולחן - אבל בעדינות
הכלל הבריטי מנחה שהידיים נשארות גלויות, אך אינן נשענות על השולחן. פרקי כף היד מונחים מעל הקצה, בתנוחה שמקרינה ביטחון ונוכחות. הידיים אינן נעלמות מתחת לשולחן - מחווה שנחשבת פחות מנומסת, כי היא משדרת הסתרה או חוסר שקיפות.
ומה לגבי סידור הסכו"ם?
בדיוק כמו בארמון, סכין וכף מימין, כשהלהב של הסכין פונה פנימה, והמזלג משמאל. למי שרוצה להקפיד עוד קצת, מומלץ להניח מפיות בד רב-פעמיות מקופלות, ועליהן לסדר את הכלים - פרט קטן שמוסיף יוקרה ותחושת טקס.
ראש השנה הוא לא רק חג של טעמים, אלא גם חג של טקסים וסמלים. הכנסת כמה כללי נימוס מלכותיים לארוחה אינה מעיקה או מכבידה, אלא להפך - היא מחדדת את התחושה שמדובר בערב מיוחד, כזה שנועד להעניק כבוד לשנה החדשה ולאנשים שיושבים סביב השולחן.