ממטבח סגור לאי מפואר: כך השתנה הבית שלנו מאז קום המדינה

היינו פעם ילדי מפתח שחזרו לבית ריק, וחיממו לעצמם לבד את האוכל. היום ההורים פותחים דלת כניסה מעוצבת מרחוק או מלמדים את הילדים להשתמש בטביעת אצבע.

זאת רק דוגמה אחת מתוך רצף של תמורות עיצוביות וטכנולוגיות שנראות על ציר הזמן של הבית הישראלי, מהצריף הצנוע, של ראש ממשלת ישראל, הראשון, דוד בן גוריון בשדה בוקר, ועד היום.

בשנותיה הראשונות של המדינה כולם היו באטרף של בניית הארץ. לא היה זמן לעצור ולחשוב מחשבות על עיצוב ולייף סטייל. המלאכה היתה רבה, לא היה כסף למדינה הצעירה, והאיומים סביב דרשו מכולם לעמוד על המשמר. הבית נדרש להיות פונקציונאלי ובסיסי, כזה שידע לשרת את הצרכים הבסיסיים ותו לא.

עם התפתחות המדינה, הגיע הזמן גם להרים ראש ולהביט סביב, החלו טיסות מעבר לים וסחר ייבוא שאפשר טעימה למה שקורה מעבר לאוקיינוס, אבל היא היתה מינורית ולא באמת הספיקה.

הפתיחות לעולם היתה איטית עד שנכנסה לחיינו הרשת החברתית. ברגע אחד העולם הפך להיות נגיש, ללא פערים, ללא חסמי כניסה. מה שמושק כרגע בארצות הברית, נראה בלייב על הכורסה בתל אביב. בזמן מאוד קצר, הפכנו להיות מעודכנים בזמן אמת ובמרבית המקרים גם יכולים ללחוץ על כפתור ולקבל את הסחורה עד לפתח הבית.

מחדרים סגורים למרחבים פתוחים

השינוי המשמעותי ביותר בעיצוב חללי הפנים היה יציאתם של המטבח והסלון מתוך החדרים היעודיים שלהם, אל מרחב פתוח שאיגד את שניהם יחדיו. ההבנה ששני המוקדים הללו הם מוקדי אירוח שפועלים במקביל ויכולים לתקשר אחד עם השני, יצרה מגמה של ממש, שרק הולכת ומשתדרגת.

הסלון

הסלון של שנות ה-40-60 היה סלון בלי טלוויזיה ברוב המקרים, עם מערכות ישיבה שהורכבו מסטים זהים של 2+3+1 במראה מגושם או כיסאות וכורסאות עם שלד עץ. אלו האחרונים, עוד יחזרו בהמשך עם התפתחות מגמת הרטרו.

החלל  העכשווי, הרחב, יצר מראה מאוורר יותר. אפשר לומר שהטעם הישראלי הלך והתעדן. הסלון כבר לא רק פונקציונאלי אלא צריך גם לשקף משהו על בעליו - הוא הפך להיות כזה שמתרחק מסטים, ומתחבר יותר למערכות ישיבה שמותאמות להרגלים ולהעדפות של בני הבית - שני שזלונגים וכורסת יחיד, שני שזלונגים מקבילים או כל הרכב אחר שעולה על הדעת.

הפרסונליזציה הלכה ותפסה מקום ואפשרה התאמה אישית ובחירה של המרכיבים השונים - החל מהבד ועד החומרים מהם עשויות הידיות או המסגרת ההיקפית.

הסלון הפונקציונאלי אימץ נדבכים חשובים נוספים של עיצוב ופיתוח הטעם האישי. אפשר לראות בסלון הישראלי יותר ויותר פריטים וחפצי אומנות של יוצרים מקומיים או כאלה עם משמעות סנטימנטלית.

הספריות הן אחד האלמנטים המרכזיים בסלון העכשווי, אך הן אינן חדשות. השינוי המהותי הוא ביחס אליהן ובפונקציה שהן ממלאות - אם בעשורים הראשונים, הספריות היו עמוסות ספרים, הרי שעם השנים, פינו הספרים את מקומם לפריטים דקורטיבים. היום הספריות הן סוג של יחידת קיר שמשלבת בתוכה את מסך הטלוויזיה ופריטים דקורטיבים שונים.

המטבח

המטבח הקטן של פעם הפך להיות לא אחר מאשר מתחם אירוח, כזה שמציע חוויית משתמש נוחה, יעילה ומלאת סטייל. המטבח הישן שאופיין בארונות עץ בנויים בקיר, צבועים בצבע שמן או מחופים פורניר מיושן, הפך להיות לונה פארק לאוהבי הבישול.

המטבח העכשווי הוא מטבח רחב ידיים שכיף ונוח להתנהל בתוכו – הוא כולל פרזול מתקדם, מגירות רחבות שהחליפו את הארונות, מקררי יין אינטגרלים, מגוון מעוצב ומתוחכם של יחידות בישול שמאפשרות מגוון טכניקות בישול ואפיה.

המגירות והארונות נפתחים בנגיעה, וכלל לא צריכים ידיות כדי לפתוח אותם. הברזים מאפשרים תפעול נוח באמצעות ידיות פיקוד נגישות, כאלו שניתן לפתוח עם המרפק במידה והידיים מלוכלכות, זאת בניגוד לברזים הישנים שהציעו תפעול מסורבל יותר שדרש ברוב המקרים, לסובב את הברז לפתיחה.

המטבח כמו הסלון, משלב היום יותר פריטים שמייצגים את הטעם האישי, שבאים לידי ביטוי בעיקר בגופי תאורה שתלויים במרכז המטבח או מעל לאי. גופי התאורה העכשוויים הם גופים מינימליסטים שמדגישים את הקווים הנקיים של המטבח, ומייצרים מוקדי תאורה טכניים שמסייעים לבשלנים. גופי התאורה המעוצבים, החליפו את אורות הניאון ואת גופי התאורה הישנים, שהפכו להיות וינטאג' ברבות השנים.

החזיתות מציעות היום מחזיתות עץ מלא ועד חומריות מעוררת השראה של פורמייקות איכותיות שמדמות סוגי עצים, אבן, קרמיקה, טסקטיל, מתכת ומגוון רחב של חומרים נוספים, כולל חיפויי נאנו מתקדמים שמבטיחים שחזית המטבח תשאר נקיה ללא מראה של טביעות אצבע וסימני לכלוך.

האי, שבמטבח הישן כלל לא היה קיים, הפך להיות הלב הפועם של המטבח העכשווי. מעבר לעובדה שהוא מספק עוד מקום עבודה, האי מהווה את מדורת השבט של המטבח. סביבו מתכנסת המשפחה או כמה חברים שנפגשים על כוס יין ופלטת גבינות. 

אבל חללי הסלון והמטבח הם לא היחידים שעברו שינויים על ציר הזמן. את ההתפתחות העיצובית והטכנולוגית ניתן לראות גם בדלתות הכניסה, במשרד הביתי, בשטחי החוץ וגם בפרשנויות העדכניות שמקבלים חומרים שונים שכיכבו כאן באמצע המאה הקודמת והיום מגיעים במראה מחודש.

מותק, הפתחים התרחבו

אחת המגמות הבולטות ששינתה את הבית הפרטי לאין היכר היא מגמת הפתחים. את קירות הבלוקים והחלונות הסטנדרטים של הדירות הישנות, אלו שנבנו כאן בשנות ה-50-70, מחליפים פתחים שקופים שיוצרים סינרגיה בין הפנים לחוץ. כאשר פותחים את הויטרינות רחבות הידיים, לרווחה, שטחי הפנים והחוץ מתאחדים לכדי חלל אחד. במקרים רבים נבחר אותו הריצוף לחוץ ולפנים הבית, ובכך המראה הופך אף מדויק יותר.

פעם הקבלן בחר, היום לדלת אמירה אופנתית

ישראל של העשורים הראשונים אופיינה בדלתות כניסה מעץ, כאלו שעשו חיים קלים לפורצים, לא בודדו מרעשים ולא עמדו כמעט בשום תקן של מיגון. דלתות העץ הדגישו את הפונקציונאליות והדלות שאפיינו את העשורים הראשונים של המדינה הצעירה - נמצא פתרון בסיסי, ובסיסי בעשורים האלו, היה די והותר.

מאיה דונרשטיין, סמנכ"ל השיווק של רב בריח מסבירה שבשנות ה-50 רוב הדלתות היו דלתות עץ, בתחילת שנות ה-70 החלה הנעילה הרב בריחית, והחיפוי היה PVC דמוי עץ. כולנו זוכרים את הדלתות החומות במראה הכבד והמיושן. במהלך העשורים הבאים הדלתות קבלו יחס עיצובי שהלך והתפתח.

המנעול החכם, מהפיתוחים המשמעותיים בתחום הזה, מאפשר להכנס עם טביעת אצבע, והוא נשלט על ידי אפליקציה עם אפשרות לשידורוגים כמו זיהוי ביומטרי, קודן ועוד פיצ'רים מתקדמים.

גם תחום דלתות הפנים, שינה את פניו. בשנות ה-70 היו משקופי אורנג', אלו שהקבלן היה בונה כחלק מהקיר. הריצוף היה נבנה עליהם והם היו קבורים בקיר. במהלך שיפוץ היו צובעים את הצירים והמשקופים יחד עם הקיר. כל אחד ששכר דירה אי פעם בתל אביב מכיר את המראה. בשנות ה-90 נכנסו לשוק דלתות עם משקוף במראה עץ ופורניר.

דלתות הפנים העכשוויות הן דלתות עם משקוף נסתר, מגיעות לקו אפס עם הקיר ונצבעות בגוון שהלקוח בוחר. הדלת מיוצרת בהתאמה אישית לפי מידה, צבע ופרזול.  אם פעם הקבלן היה בוחר ומציב עובדה, היום הדלתות הפכו אופנה של ממש.

מדלתות מחופות PVC לדלתות כניסה בהתאמה אישית, רב בריח / צילום: תמי בר שי

עובדים מהבית

המרחב הביתי של העשורים הראשונים לא לקח בחשבון את המשרד כפונקציה נדרשת. הרעיון של עבודה מהבית נולד מאוחר הרבה יותר, והתאוצה המשמעותית שלו היתה רק בתקופת הקורונה.

עם זאת, לבעלי תפקידים כמו ראשי ממשלה ושרים, כן תוכנן משרד ביתי. לרוב, בתוך חדר סגור (כמו המטבח והסלון של פעם), משרד מסורתי, ספון עץ, עם מדפים עמוסים בספרים.

המשרד העכשווי יכול להסתכם גם בעמדת עבודה שמוצבת בחלל או תכנון חדר אקווריום שמאפשר תחימה של חלק מהחלל הציבורי בחלונות שקופים, מגמה שהולכת ותופסת תאוצה בתכנון העכשווי.

המשרד הביתי יכול להסתכם בעמדת עבודה שמוצבת בחלל, עיצוב פנים: מאיה שינברגר / צילום: איתי בנית

משולחן סוכנות למתחמים מסוגננים

המראה הצנוע של המרפסות הישנות שכללו שולחן סוכנות קטן עם כמה כסאות, ובהמשך השתדרגו למערכות פלסטיק, שינה לגמרי את פניו. החוץ נתפס כיום כעוד חלל בבית. לא משאירים אותו לסוף, אלא מטפלים בו כבר במהלך התכנון האדריכלי, ומתייחסים אליו כחלל אירוח שמשלב פינת אוכל ומערכות ישיבה נעימות לצד מטבחי חוץ. 

התרפקות עכשווית על העבר

היובל הראשון התמקד בבניה והתבססות. שני העשורים האחרונים מדגישים התפתחות של הטעם המקומי שמשלב השפעות ממגמות עולמיות לצד התייחסות לאקלים ולתרבות המקומית.

התחזקות מגמת הרטרו בעולם כולו, מאפשרת גם לישראל כמדינה צעירה, אך כבר לא צעירה מדי, להצליח ולהביט לאחור - בכל זאת עברנו איזה קילומטראז'. בשני העשורים האחרונים אפשר לראות יותר עבודות שימור בניינים, בעיקר בתל אביב, אך לא רק. הלך הרוח של שימור המורשת האדריכלית, עבר גם לצרכן הפרטי, שחזר לבקש מרצפות בטון מעוטרות ואריחי טרצו כמו של פעם.

אריחי בטון אדריכליים בצורניות תלת מימדית, מתוך קולקציית "לא מקביל", בר-און סטודיו / צילום: סטודיו מעיין גולן

גם הבטון שהיה כאן פעם, פשוט כי לא היה כסף למשהו אחר, חוזר בפרשנות העכשווית שלו - אריחי בטון אדריכליים שמשלבים צורניות תלת מימדית, טפטים במראה בטון ואריחים במראה ובתחושה של הבטון הבסיסי. 

לצד הבטון, נרשמת חזרה משמעותית גם לביקוש כיסאות הכורסה מהעץ, אלו שזכורות יותר מהצריף של בן גוריון או מהסלון של אמא של בנצי בסרטי הקאלט – אסקימו לימון. אפשר למצוא אותן היום עם ריפודים בבדים בהשראת העבר או בכאלו חדשניים ועכשויים יותר.

צמד כורסאות כיסא באינטרפטציה עכשווית, לילוהום / צילום: איתי בנית

על רקע ההתרפקות על העבר, צצו לא מעט חנויות וינטג', שמציעות פיסים כמו גופי תאורה, כיסאות, שולחנות קפה ונוספים כולם מתוך אוספים שלוקטו מקום המדינה ועד שנות ה-70.

ויש גם חללים שנוספו - עירוב שימושים במרחב הביתי

התפתחות החלל הביתי היא גם התפתחות תפיסתית. העשור האחרון, אולי יותר מכולם, הנכיח את הצורך ביצירת מעטפת ביתית שתדע לספק לנו את כל הפונקציות בין כתלי הבית. סוג של עירוב שימושים, מושג שמזוהה יותר עם בנייני המגורים המודרנים, שמציעים מתחמי עבודה משותפים וקומות מסחר, שנכון גם למרחב הפרטי.

על הרקע הזה, מתוכננים היום חללי משפחה, שהם חלל נפרד מהסלון, ומאפשרים רביצה משפחתית, קולונוע וחדר כושר ביתיים, שמאפשרים לצפות יחד בסרט עם אפקטים של סאונד ותאורה בדיוק כמו בבית הקולנוע, ומתחם שמאפשר להתאמן בפילאטיס, יוגה או כל ספורט אחר.

התפישה הזאת מולידה בכל עת עוד ועוד פתרונות שמאפשרים לשלב את הפונקציות הללו גם בבתים שאינם רחבי מידות, כמו למשל צביעת חלק מקיר בצבע אחר ובאזור התחום הזה לפרוס מזרון יוגה, עם סלסלת קש שבתוכה האביזרים השונים, שגם הם מוצעים היום בשלל עיצובים, מקרני קול שיכולים להתחבר למסך הטלויזיה ולספק חווית צפיה משודרגת ועוד.