על הניסים: מעצב החנוכיות שניצל מהמסיבה ברעים מחפש את האור מחדש

את ניב אני מכירה בזכות החנוכיות המקוריות שלו. חנוכיות שמסמלות את חג האור והניסים. ניסים שניב וחבריו נדרשו להם יותר מתמיד, כשנסו על נפשם ממסיבת NOVA ברעים, בשבת השחורה.

ככתבת עיצוב אני מקפידה לבקר את המעצבים והיוצרים בחללי הסטודיו שלהם, לראות מקרוב את שולחן העבודה להתוודע לתהליך היצירה. במסגרת זו הגעתי גם לניב. החנוכיות שלו משכו את תשומת ליבי, ולא טעיתי. כשהגעתי אליו, בפעם הראשונה, נחשפתי לסטודיו מלא בחנוכיות שמורכבות מחלקים שדומים ללבנים מקרמיקה, בצבעוניות אדמתית, פסטלית ומונוכרומטית. מעבר ליופין הרב כחנוכיות, הן הופכות לאלמנט דקורטיבי במהלך השנה, גם אחרי החג, כל לבנה קטנה שבתוכה מקום לנרות, מתהפכת ונראית כמו בית קטן עם גג משולש, מן סוג של רכבת צבעונית, ואי אפשר לנחש שמדובר בחנוכייה. על אף כל המשחקים הדקורטיבים, חשוב להדגיש שהחנוכיות של הסטודיו הן חנוכיות כשרות.

חנוכיית CLOS בהרכבה אישית, באדיבות סטודיו CLOS

באחד הימים האחרונים, קפץ לי סטורי של ניב. הסתכלתי עליו בחטף, וקפאתי כשקראתי שניב הוא מניצולי מסיבת הטבע ברעים. למחרת כבר הייתי אצלו בסטודיו, אותו הוא פתח מחדש רק בימים האחרונים כחלק מתהליך השיקום שעובר.

מסיבת הטבע ברעים הייתה הפעם הראשונה שניב החליט להשתתף במסיבת טבע. הוא הגיע בלי חשק גדול וחשב שלא ימצא את עצמו במקום, יחד עם עוד 12 אנישם שאת רובם לא הכיר, כי היו חברים של חברים.

מהר מאוד הוא הבין שהרושם היה מוטעה. המון אנשים יפים, צעירים, אנרגטיים שהפיצו אהבה לכל עבר, לדבריו. הוא התמסר לאנרגיות ולהנאה, עד שמתחי היריות החלו לפלח את הרקיע.

ניב עבר עם חבריו בין כל הנקודות המסוכנות האפשריות בלי לדעת הם כנראה קיבלו החלטות נכונות בחלק מהמקרים, ובחלק המזל הוא ששיחק לידיהם.

ההחלטה הראשונה היתה לצאת מצוואר הבקבוק שנוצר ביציאה, ולהתחיל לנהוג בשטח, על אף שהיה מדובר ברכב קטן מסוג יונדאי. הייתה הבנה שזה הדבר הנכון לעשות. ברכב היה ניב עם שלושה מחבריו. השאר, נסעו במכוניות אחרות או החליטו מראש לברוח ברגל. לכל מקום שהגיעו נדרשו לחזור על עקבותיהם, כי הבינו שמחבלים נמצאים בהמשך.

חנוכייה מודולרית מאפשרת להרכיב חנוכיה אישית, באדיבות סטודיו CLOS

בשלב מסוים הגיעו שוב לאזור קיבוץ רעים, שם ראו מיגונית והחליטו להסתתר בה נוכח מתחי הטילים הכבדים של הטילים. בשלב הזה הם עדיין לא הבינו את גודל האירוע ואת כמות המחבלים שנמצאת בשטח.

ניב וחבר נוסף יצאו מהרכב לבדוק את המיגונית ונתקלו בגופה של בחורה ירויה בראשה. שם התחילו להבין שמשהו יותר גדול מתרחש, והבינו שהמיגונית היא לא רעיון טוב. הם המשיכו בנסיעה, בלי ממש להבין לאן הם נוסעים.

בשלב מסוים בעודם נוהגים בשטח, אחד הגלגלים קיבל פנצ'ר. הם ניסו לנהוג כך, עד שלא היתה ברירה והיו חייבים להחליף צמיג. אחד החברים שמר סביב ואחר החליף את הפנצ'ר. גם אז המזל שיחק לידיהם ומחבלים לא נראו בסביבה. היריות שהפכו להיות רעש מחריד אוזניים ליוו את כל השלב הזה של הבריחה.

צילום מסך אינסטגרם

כשכדורים שורקים מעל לראשם הם נהגו הרבה זמן סביב עצמם בלי יכולת להבקיע את מעגל האימה – האזור כולו שרץ מחבלים. מתישהו הצליחו להגיע לאופקים ומשם חזרו לשטח. סוג של מעגל כשפים שלא נגמר. ניב הסתכל על המיקום שלהם בוואטצאפ, וקיבל החלטה בשביל כולם, שיש להגיע כמה שיותר מהר לבאר שבע. הם לחצו על הגז, עברו במקומות שבדיעבד לא הצליחו להבין איך דווקא כשהם עברו בהם לא ניראו בהם מחבלים, והצליחו להגיע לבאר שבע, שם ראה אותם דייר ממגדל מגורים סמוך, ועזר להם להכנס לממ"ק שבמבנה. לאחר כמה שעות הם טיפה נרגעו והיו מוכנים לעלות ולהתארח אצל אותו הדייר בדירתו שבבניין. בשלב הזה הם שלחו מיקום לכל שאר שמונת החברים, שמסתבר שכולם נשארו בחיים, וכולם הצליחו להגיע לאותה הדירה בבאר שבע.

12 חברים שחלקם לא הכירו אחד את השני הפכו בן לילה לחברים לעד, שגורלם נקשר זה בזה. קשר שלא ניתן להסביר במילים.

אחרי חודש בו ניב היה שרוי בדיכאון וטראומה שלא אפשרו לו לקום מהמיטה, הוא בחר לפנות יחד עם חבריו לחוות רונית שהפכה למרכז תמיכה וטיפול. לאחר כמה ימים הוא בחר להזמין את כל 12 חבריו שניצלו יחד איתו, לסדנה שערך בסטודיו שלו - סדנת חנוכיות שהם עצמם יצרו בהנחייתו. זה היה רגע שנתן לו כוחות ואז החליט שהוא חוזר לפעול בסטודיו שלו.

חנוכיית CLOS בגווני אפור לבן, באדיבות סטודיו CLOS

התהליך ארוך, מקפיא, קשה ופתלתל. לצד הרצון ליצור, ניב לא תמיד מצליח, לא תמיד יכול. הוא הרגיש למשל, שעל אף שלא עושה בהם שימוש ביומיום, עבודה על אובניים עושה לו מאוד טוב, וסיפר שמישהו תרם לו את האובניים שלו. היום הן ממוקמות בסטודיו. במהלך השיחה שלנו הוא הראה לי עבודות שיצר על האובניים. עבודות מושקעות ויפות, אך מעבר לכך, היכולת של ניב למצוא ולהתחבר לעבודה שמסייעת בריפוי, היא יכולת שעומדת לצידו ומסייעת לו. על זרועו הימנית מקועקעת כלנית אדומה עם גבעול שחור, שאחת מאותם 12 החברים שהיו איתו במסיבה, עשתה לו. הוא רואה  בכל דבר כזה עוד פיסה, עוד חלק שמעבדים, בדרך לריפוי.

חברים לכל החיים, מתוך סדנה שערך ניב לשאר חבריו איתם בילה במסיבת הטבע ברעים

ניב בחר לספר את הסיפור שלו, וגם העובדה שהוא בחר להיות מטופל, עוזרים לו לצלוח את התקופה הכאותית. גם בשיחתנו, יכולתי להבחין שלעיתים העיניים מביטות מבט ריק, מנסות ללא הצלחה להתלות במשהו שלא נמצא. בשאר הזמן, הוא משתף, מספר, מבין ולא מבין מה עבר. לעיתים מרגיש שמספר סיפור של מישהו אחר, מהצד.

ניב חזר לעצב. בקצב שלו, אבל חזר, וזה שלעצמו משמח ומפיח תקווה. הוא מעצב חנוכיות מודולריות שמשלבות קרמיקה ובסיס עץ. חנוכה הוא החג שלו, והשנה הוא מקבל משמעות מצמררת נוספת - הנס הפרטי שלו.