יש לא מעט מלאכות יד מסורתיות שאנחנו מכירים, ואחת מהן היא גילוף בעץ. כשחושבים על המלאכה העתיקה, מיד נזכרים בסבא ג'פטו שגילף את פינוקיו מעץ. בגילוף יש משהו מיוחד שמרתק ומהפנט אליו - היכולת לפסל בחומר, בדפיקות קלות, לפעמים כמעט בלתי מורגשות, של כלי עבודה עדינים שפוגשים את החומר ומעצבים אותו לכדי צורה מוגדרת.
הגילוף מוכר בשני אופנים - גילוף דקורטיבי, שבאמצעותו יוצרים דוגמאות על פני שטח מסוימים, וגילוף שהוא חלק מתהליך הייצור, שמאפשר את יצירת הצורה השלמה של המוצר וקווי המתאר שלו.
מעצבי מוצר שונים, מציבים את הגילוף כמקור השראה ליצירתם, וגם כשהם יוצרים בחומרים שאינם עץ, הם משלבים בתהליך העיצוב מוטיבים ששאובים מעולמות הגילוף. עור הוא חומר שבמקרים רבים מזכיר עץ, בזכות הגוון שלו והיותו חומר טבעי. את העור לא ניתן לגלף, אך באמצעות החלה של דוגמאות דקורטיביות, המראה המתקבל דומה למראה של עץ מגולף.
גם יוצרים שעובדים עם קרמיקה ופורצלן, פועלים עם כלי עבודה שמזכירים כלי גילוף. כלי קרמיקה במראה מגולף מקבל פרשנות שונה לגמרי אחרי שהוא עובר צביעה. ניתן למצוא מוצרים מוגמרים שאינם צבועים, כאלו שמדגישים את אותה עבודת אומנות, לצד כאלו שנצבעים ומקבלים על עצמם זהות חדשה.
כד פורצלן לפני צביעה - עבודת היד בהשראת גילוף, גור ענבר, צילום: יח"צ
כד הפורצלן אחרי הצביעה מטשטש את המראה המגולף, גור ענבר, צילום: יח"צ
הגילוף מדגיש שימוש בטכניקות יצור מסורתיות, שעומדות בקונטרס כמעט בלתי נתפס אל מול טכנולוגיות מתקדמות, שמשלבות מדפסות תלת ממד ורובוטיקה שמאפשרת ליצור פריטים דומים.
אנחנו חיים בעולם שמאפשר מזה ומזה. חשוב לשמור על עבודת היד. יש בה נשמה, סנטימנט וסיפור, מה שקשה למצוא בפריט בייצור המוני. עם זאת, אי אפשר להתכחש לעניין המחיר - פריט בייצור המוני נגיש יותר מבחינת העלות ומאפשר לנו ליהנות ממראה של פריט מגולף, אפילו שלא נעשה בעבודת יד מסורתית. כחברה, עלינו לשלב בין שני הקצוות – הייצור ההמוני והייצור הידני, ולמצוא את האיזון ביניהם.
מובייל עץ עם עלים מגולפים, בעלות מלאכה, צילום: טל ברושל
