לאחרונה טיקטוק מוצף בסרטונים של נשים (וגם גברים) מכל הגילים שמצהירים בגאווה: "לא עשיתי ניתוח אף - ואני אוהב/ת אותו בדיוק כמו שהוא". תחת ההאשטג #Nonosejob, גולשים משתפים פרופילים מהצד, תקריבים וסיפורים אישיים על אהבה לאף שלהם, אף שבעבר אולי זכה ללעג, כך לפי אתר Stylist.
הטרנד, שמתפשט במהירות, מהווה תגובת נגד לתכתיבים מצמצמים של אידיאל היופי. הוא מציע גישה מהפכנית בפשטותה, שיתכן שהעוצמה האמיתית טמונה בקבלה העצמית שלנו. הגולשות לא אומרות "השלמתי עם עצמי", אלא: "אלה הפנים שלי, זו מי שאני, ואני לא משנה את זה - לא בשבילכם".
אבל זה לא רק האף. מדובר בשינוי תרבותי רחב יותר, שמעדיף יופי טבעי וממשי על פני דימוי סטרילי. עשרות שנים של שערי מגזינים כמו Vogue, Elle ו-Cosmopolitan הכתיבו את מודל היופי: לרוב בחורה לבנה, רזה, סימטרית. תווי פנים אחרים - מזרח־תיכוניים, אפריקאיים, אסייתיים - כמעט ולא הופיעו. המסר היה ברור: תקני את עצמך. תסתירי. תעברי ניתוח.
דו"ח איגוד הכירורגיה האסתטית הבריטי (BAAPS) מצא שב-2022 חל זינוק של 102% בניתוחים קוסמטיים בבריטניה, המספר הגבוה ביותר מאז 2004.
אבל לא כל סיפור מסתיים בתחושת העצמה. לפי מחקר שהופיע בספרייה הלאומית לרפואה בארה"ב, 7% עד 15% ממנותחי האסתטיקה סובלים מהפרעה דיסמורפית - אובססיה לפגמים דמיוניים בגופם. ניתוחים לא פותרים דימוי גוף נמוך. לפעמים הם אפילו מחמירים את המצב.
מחקר שפורסם ב־Psychology Today עקב אחרי 1,500 נערות במשך 13 שנה, וגילה שמי שעברו ניתוחים קוסמטיים סבלו מבריאות נפשית ירודה מלכתחילה - ושהניתוחים לא שיפרו זאת. להיפך, במקרים רבים תסמיני דיכאון וחרדה נותרו בעינם או החמירו.
בעולם האיפור, מתרחש תהליך מקביל. עידן הקונטור החזק - אותו צל שמלטש את קווי הלחיים והלסת - מפנה את מקומו ל"פיסול רך" (Soft Sculpting), שמעדיף טשטוש עדין וזוהר טבעי על פני קווים חדים והצללות אגרסיביות.
"כך, גם באיפור וגם ברשתות, אנו עדים להיפוך - פחות חוקים, יותר קבלה. פחות סיליקון, יותר אותנטיות. פחות לנסות להיות מישהי אחרת, ויותר להגיד: "אלה הפנים שלי. זה הסיפור שלי. ואני לא מתכוונת לשנות את זה בשביל אף אחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו