עדי שילון קיבלה היום (רביעי) הודעה שנראית כמו עוד הודעה רגילה ביום שאחרי הבחירות: "בוקר דרעק/טוב. יש לי חברה שרוצה לעשות רילוקיישן לברלין, יש לך מידע קצת בנושא, או האם מכירה ישראלים שידעו קצת לעזור לה". שילון ענתה תוך פחות מעשרים דקות: "כן, אני מאוד לא ממליצה", והוסיפה: "אני לא הבנאדם לשאול".
את צילום המסך של ההתכתבות העלתה שילון לאינסטגרם, ולצדו הסבירה מאיפה מגיעה התשובה החדה. "אני לא הבנאדם", כתבה. "אולי אם החיים לא היו מגלגלים אותי לאן שגילגלו, יכולתי להבין או לחייך בנימוס מול הקפיצה לפתרונות הרילוקיישן. אבל הם כן. 'אני לא ממליצה', זה אנדרסטייטמנט".
מי שכבר הייתה שם
שילון מכירה את ברלין מבפנים. היא עברה לעיר בהדרגה, בתקופת הזוגיות עם השחקן יוסף סוויד וההיריון בבתם המשותפת. מאז הפרידה היא מתחלקת בין תל אביב לברלין, וישראל, לדבריה, היא מרכז חייה.
דווקא על הרקע הזה, הבקשה התמימה לעזרה פגשה אצלה מקום רגיש במיוחד. בעוד שאחרים רואים בברלין פתרון, היא יודעת מה המעבר דורש בפועל.
"היום הזה מרגיש כמו נפילה מגובה רב"
"נכון, זאת לא התוצאה שרציתי", כתבה. "נכון, היום הזה מרגיש כמו נפילה מגובה רב. אבל לא יהיה קל כל כך למחוק לי את האופטימיות מהפנים".
מכאן עברה למבט רחב יותר. "אני חושבת הרבה על הילד הזה, שבעוד חמישים או שבעים שנה ישב בכיתה וילמד בשיעור היסטוריה על התקופה שבה אנחנו חיים עכשיו. אני מנסה לדמיין איך היא תיראה בעיניו. כל כך הרבה אירועים קיצוניים לפרק חיים אחד, כל כך הרבה תפניות, כל כך הרבה מצבים שקשה בכלל לתפוס".
את הפוסט חתמה שילון במסר שהוא ההפך מהבקשה שפתחה את היום שלה. "אז אני שומרת לי מידה של ענווה מול תמונה גדולה יותר שאין ביכולתי לראות כרגע", כתבה. "שומרת על ענווה מול סיכוי, גם אם הקטן ביותר, שאפילו היום הקשה הזה עוד יתגלה כהתחלה של משהו טוב. שומרת על תקווה שהעתיד שלנו הוא כאן".
