עדי שילון על הפרידה מיוסף סוויד: ״לא כאן אני אמורה להיות״

עדי שילון התארחה בתוכנית "גלית ואילנית" בקשת 12, ושיתפה בפתיחות במציאות המורכבת בחייה מאז הפרידה מהשחקן יוסף סוויד. שילון מתמרנת בשנה האחרונה על קו תל אביב-ברלין, בעקבות הסדר ההורות על בתם המשותפת, מישל בת השש.

בדבריה הדגישה שילון את הפער בין מרכז חייה בישראל לבין נוכחות בתה בגרמניה: ״החיים שלי, מרכז החיים שלי הוא פה, העבודה שלי פה, האהבה שלי פה והמשפחה פה. אבל הדבר הכי חשוב בחיים שלי נמצא שם, שזו הבת שלי״. לדבריה, המצב הקיים מחייב אותה לתמרן ברציפות.

״מחשבת מסלול מחדש״

כשנשאלה על נקודת השבר שהובילה לסיום הקשר, הסבירה שילון כי ההכרה הגיעה לפתע: ״זה משהו שאנחנו לא יודעות עד שיום אחד אנחנו יודעות. נדלק האור וזה נגמר, ואז את אומרת רגע, זה לא כאן אני אמורה להיות, זה לא מה שאני אמורה לעשות, ואת מחשבת מסלול מחדש״.

שילון הבהירה כי סיום הנישואים לא התרחש בעקבות עזיבה פתאומית: ״אף פעם לא קמתי ועזבתי, לא ארזתי מזוודה ואמרתי שאני עוזבת. זה קרה לאט לאט״. היא הוסיפה כי המעבר עצמו לברלין בעבר התפתח באופן מדורג בעקבות הזוגיות וההיריון, עד שהחיים קבעו עובדות בשטח.

״אין לי בית אחר״

בהתייחסותה לתקופה שבה חיה מחוץ לישראל, ציינה שילון כי המרחק חידד אצלה את השייכות למדינה: ״אני לא חושבת שיש, לפחות לי, בית אחר. אני לא חושבת שיש עם כזה. ברגע שאתה פתאום לא יכול להיות פה, אני כל כך מעריכה את מה שיש כאן״, אמרה ביחס לתחושת הזרות בניכר.

כדי להמחיש את ההבדל התרבותי, תיארה שילון מקרה שבו נחתה בארץ עם בתה ומזוודה כבדה: ״מישהו לקח את המזוודה והעלה אותה לרכבת. הוא לא דיבר איתי, אבל הוא עזר כי הוא ישראלי״. היא הוסיפה כי סולידריות מסוג זה אינה קיימת בחברה הגרמנית, חרף השקט שמאפיין אותה.

היא התייחסה גם למזג המקומי והסבירה כי החספוס הישראלי מלווה בערבות הדדית: ״מישהו צעק עליי בכביש, אבל אם יהיה לי פנצ'ר בעוד שלוש דקות ואני איתקע, אותו אחד שצעק יעצור ויעזור לי להחליף גלגל״. שילון תיארה זאת כמאפיין ייחודי שאינו מוכר לה ממקומות אחרים בעולם.