בזמן שהצופים בבית רואים סדר ודיוק מושלם, הדרך לתוצאה הסופית שונה בתכלית. האימונים לדגלנות מתחילים כבר שלושה חודשים לפני הטקס הממלכתי, כאשר החזרות המרוכזות תופסות תאוצה חודשיים לפני האירוע. במציאות הזו, ה"דגלניות" אינן רק דמויות פוטוגניות - מדובר בלוחמות אימונים לכל דבר.
"אנחנו עומדות שעות על הרגליים, מהבוקר ועד הלילה", משתפת אחת הדגלניות, שמספרת כי ביום חזרות אינטנסיבי היא גומעת בין 16 ל-19 קילומטרים. אם נתרגם זאת לצעדים, מדובר על ממוצע שנע בין 20 ל-25 אלף צעדים בכל יום עבודה.
חזרות יומיומיות של חודשים
המורכבות גדולה אף יותר ממה שנראה לעין: הדגלנים והדגלניות לא יודעים איזו צורה הם יוצרים עד שלב מאוחר מאוד בלו"ז. כדי להבטיח את הדיוק שראינו בטקס, הצוות נדרש לחזרות יומיומיות של אותה צורה בדיוק במשך חודשיים שלמים, עד שהתנועות הופכות לזיכרון שריר.
גם סוגיית ה"ספיירים", אותם דגלנים ודגלניות שמתאמנים בפרך לאורך כל התקופה, נחשפת כחלק מהמעמסה. עשרה דגלנים נוספים עובדים כתף אל כתף עם הכוכבים הראשיים, כל זאת כדי להבטיח שבמקרה של תקלה ברגע האחרון, יהיה מי שייכנס לנעליהם. בסופו של יום, חלקם הגדול כלל לא יזכה לדרוך על הבמה בטקס עצמו.
הפעם הבאה שתראו את הדגלניות יוצרות צורות מורכבות ומרהיבות בטקס, כדאי לזכור שלא מדובר רק ברגע של חסד טלוויזיוני, אלא בתוצר של משמעת עצמית ברזל, עייפות מצטברת ואימונים ששוחקים גם את הספורטאיות המנוסות ביותר.