מה קורה לנו בגוף ברגע שנשמעת התרעה?

צליל שמפעיל מנגנון הישרדות עתיק

ההתרעות של פיקוד העורף מלוות בצליל עוצמתי במיוחד, כזה שנועד ללכוד מיד את תשומת הלב. לדברי ד"ר ענת לרון, מנהלת המערך הפסיכולוגי ב־אסותא מרכזים רפואיים ומרצה בכירה לפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית עמק יזרעאל, התגובה לצליל הזה נטועה עמוק במנגנונים אבולוציוניים.
"בני אדם יודעים לזהות במהירות צלילים המאיימים עליהם. זו יכולת שהתפתחה כבר בשלבי החיים הראשונים", היא מסבירה.

"כשתינוק שומע רחש נעים, כמו פעמונים במשחק ילדים, הוא מגיב בסקרנות ולעיתים אף מחייך", אומרת ד"ר לרון. "אבל כאשר הוא נחשף לצליל חד, גבוה ובלתי צפוי – התגובה תהיה בכי. זהו מנגנון מולד שמאפשר לנו לזהות סכנה ולהגיב אליה במהירות".

לדבריה, הדריכות שמופיעה בגוף ברגע ההתרעה אינה מעידה על חולשה, אלא להפך.
"התגובה לצלילים האלה היא ביטוי לחוסן ולתבונה של הגוף. ברגע כזה משתחררים הורמוני סטרס כמו אדרנלין וקורטיזול, שתפקידם לגייס במהירות את משאבי הגוף ולהכין אותנו לתגובה של ‘הילחם או ברח’".

המחיר של דריכות מתמשכת

עם זאת, כאשר מנגנון ההגנה הזה מופעל שוב ושוב - יש לכך מחיר.
"ראשית, הגוף פשוט מתעייף", מסבירה ד"ר לרון. מצב חירום מתמשך, שבו מערכת הסטרס פועלת ללא הפסקה, עלול להוביל עם הזמן לתשישות פיזית ונפשית. לכן חשוב במיוחד לנצל את רגעי השקט שבין האזעקות, גם בתקופות מתוחות, כדי לאפשר לגוף להתאושש.

לדבריה, פעולות פשוטות יכולות לסייע בהפחתת המתח:
"מעט תנועה, שתיית מים, אכילה מסודרת ככל שניתן, קפיצה קטנה במקום או אפילו חיבוק - כל אלה מסייעים לפרוק את הדריכות". המטרה היא ליצור איזון בין רגעי המתח לבין רגעים שבהם הגוף מקבל הזדמנות להרפות.

ד"ר לרון מדגישה כי המצב הנוכחי אינו קבוע. "ככל שהאזעקות וההתרעות יפחתו, החוויה תישאר בזיכרון ולא תהיה נוכחת ביום־יום". מניסיון מתקופות קודמות, היא מוסיפה, גם התופעה של "אזעקות מדומות" - שמיעה של התרעה מצלילים דומים - נחלשת עם הזמן.

מעבר לתגובה האוטומטית של הגוף, יש לנו גם יכולת קוגניטיבית להבין את המצב ולהתאים את ההתנהגות. רגע לאחר הדריכות הראשונית, ניתן לעצור, לנשום, לפרש את הסיטואציה בצורה מדויקת יותר ולהפעיל שיקול דעת.

לא צריך להתמודד לבד

לבסוף, ממליצה ד"ר לרון להיעזר בכלי התמיכה וההדרכה הזמינים בתקופות כאלה, דרך בתי החולים, קופות החולים וארגוני תמיכה נפשית.
"באתר אסותא, במסגרת המערך הפסיכולוגי, יש גם סרטונים ותרגולים יומיים שמסייעים בוויסות לחץ וחרדה למי שמרגיש אי־שקט", היא מציינת.

ובין אזעקה לאזעקה, היא מזכירה, חשוב למצוא רגעים קטנים של חזרה לאיזון - פעילות פשוטה, מקום שקט או פעולה שמשרה רוגע. דווקא בתוך הדריכות המתמשכת, רגעים כאלה מזכירים לגוף שלנו שיש עדיין מקום לנשימה.