"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נפתרה תעלומת הרצח של 697 יהודים שנשלחו מגרמניה היישר לאושוויץ

בשנת 1942 הועלו 295 יהודים על רכבת מהמבורג וקופנהגן אל יעד לא נודע • במשך שנים ההערכה הייתה כי הם הועברו לאושוויץ אך לא נמצאה הוכחה לכך

,עודכן
עו"ד דוד שור בארכיון אושוויץ

מזוודה ישנה וטעות איש הגסטפו הביאו לפתרון תעלומת הרצח של 697 יהודים. בשבת, 11 ביולי 1942, יצאה ממסוף המטענים של תחנת "הנוברשה" בהמבורג רכבת ובה 295 יהודים שהובלו אל יעד לא ידוע.

בצווי הגירוש שקיבלו, נצטוו להביא עימם גם נעלי עבודה. בשונה משילוחים אחרים שיצאו מהמבורג - הגסטפו שמר בסוד את יעד הטרנספורט. איש מהמובלים לא נראה מאז ולא נודע מה עלה בגורלם. אחת מהם היתה בטי לעוי, אם סבתו של עו"ד דוד שור ממודיעין.

במשך שנים רווחה ההערכה שיעדו היה אושוויץ. איש לא ערער על כך עד שההיסטוריון אלפרד גוטוואלט פרסם את הנחתו ולפיה יעדו היה אולי ורשה.

גוטוואלד לא היה מודע למסמך ששור מצא כמה שנים קודם לכן: "מצאתי תצהיר משנת 1951 שעליו חתם ד"ר מקס פלאוט (עו"ד יהודי מהמבורג, ששימש אחראי כלפי הגסטפו על ארגוני הקהילות היהודיות בצפון־מערב גרמניה; ד"ל).

בטי לעוי ז"ל

פלאוט הצהיר לאחר המלחמה כי לפני שטרנספורט זה יצא מהמבורג, אחד מאנשי צוות הליווי אישר בפניו כי היעד הוא אושוויץ", מספר שור. הוא מצא כי באותו יום בוצעו מגרמניה שילוחים של 210 יהודים מביילפלד ו־192 יהודים נוספים מברלין, בסך הכל 697.

תפנית דרמטית חלה כששור מצא במסמכי הגסטפו כי בשולי רשימת המובלים מברלין הוסיף איש גסטפו ברשלנות בכתב יד את המילים: "Transport v. 11/7/42, zu Hamburg nach Auschwitz", שמשמעותו: מהמבורג (דרך ברלין) לאושוויץ!

האתגר הבא היה למצוא ראיה לכך שהטרנספורט הגיע לאושוויץ. הקושי היה שבאושוויץ לא נמצא רישום המאשר כי טרנספורט זה אכן הגיע לשם. התברר כי איש מבין מאות המובלים בטרנספורט זה לא נקלט באושוויץ כאסיר.

עוד תפנית אירעה כששור זיהה את המזוודה של ד"ר ברנרד אהרונסון, אחד המובלים בטרנספורט, באושוויץ. "הגסטפו הורה לרשום על מזוודותיהם את פרטיהם במטרה שיוכלו לזהותם ביעד". זה כמובן לא אירע: עם הגיעם למחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, ככל הנראה ב־13 ביולי 1942, כולם נשלחו היישר אל תאי הגזים.

היה זה טרנספורט ראשון מסוגו שממנו הובלו יהודים מגרמניה היישר אל תאי הגזים. זו גם הסיבה לכך שהגסטפו הקפיד על חשאיות יעדו של הטרנספורט.

ביום שבו בטי לעוי נצטוותה להתייצב לטרנספורט, היא הספיקה לשלוח גלויה לביתה בקופנהגן ולעדכן כי היא נאלצת לנסוע. לא ציינה לאן, כי לא ידעה. הגלויה ששלחה הגיעה לבית הדואר בקופנהגן יומיים לאחר שבטי כבר לא היתה בין החיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר