נגד הזרם: הקנייתי שעבר מהמיסיון הנוצרי ליהדות

כאשר עמדה ארץ ישראל תחת שלטון היוונים בתקופת אירועי חנוכה שבימי בית המקדש השני, לא מעט יהודים אימצו את התרבות ההלניסטית וכונו "מתייוונים". לעומתם, שמואל בן אברהם עשה את הדרך ההפוכה מהניתוק ממסורת האפריקנית שאליה השתייכו אבותיו, דרך עולם הנצרות והמיסיון ועד לחיק היהדות שלאיה הצטרף כשהוא עמוק בעשור השמיני של חייו.

הוא נולד לפני 80 שנה בשם ג'יקורו בעיר ניירובי, כבן לשבט קיקויו. אביו היה נגר, בנאי ומפקח בניין, אמו עקרת בית ולצדו חיו עוד שני אחים וחמש אחיות. מגיל צעיר הוא נחשף לדת הנוצרית אך מעיד כי מעולם לא התחבר אליה.

"לא היה לנו קשר למנהגים התרבותיים המסורתיים שהיו בתקופת סבא וסבתא שלנו, מכיוון שהם נאסרו באזור זה על ידי המיסיונרים", הוא מסביר. "כל האזור שלנו היה בבעלות מיסיון הכנסייה של סקוטלנד לרבות בתי הספר, בתי החולים וכדומה. המיסיונרים לימדו אותנו את הדת שלהם בכוח והענישו אותנו על כל טעות. אם היינו טועים בפסוק מהברית החדשה המיסיונר היה מכה אותנו עם שוט. כלפי חוץ הייתי נוצרי אבל בתוך תוכי הייתי מאוד שלילי ביחס לנצרות".

בשנת 1952 החלה ההתקוממות ה"מאו מאו" נגד השלטון הבריטי, ניסיון מרד של תנועה מחתרתית מקומית, אך כעבור ארבע שנים היא הסתיימה בכישלון ושמואל, אז בן 14, חווה עם חבריו גזרות קשות. "גורשנו מבית הספר והכריחו אותנו לעבור טבילה לנצרות". אז גמלה בליבו ההחלטה לעזוב את אורח החיים הדתי שלתוכו נולד וגדל ולחפש דת אחרת שבה ירגיש בבית.

בשנות ה-70 הוא החל לחקור אחר זרמים שונים בנצרות אך לא מצא את מבוקשו, אולם כשלמד על אחד הזרמים נחשף למושג ה"שבת". משם הדרך לזרם היהדות המשיחית הייתה קצרה. "הבנתי שמנהיג הכת הזאת נמצא בישראל, בירושלים וחשבתי שמצאתי את מה שרציתי. הייתי חבר הקהילה הזאת, אבל ידעתי כל הזמן שעדיין מדובר בתורה נוצרית ובתוכי עדיין חיפשתי דת טובה יותר".

ליהדות הוא נחשף לראשונה ממש במקרה בתחילת שנות ה-2000, "בן של חברים חזר מחופשת לימודים בהודו והביא איתו חוברת מאחד מחבריו היהודים", הוא נזכר, "יצרתי קשר עם אותו בחור וקיבלתי ממנו כמה ספרים על היהדות ואז הבנתי שדת היהדות המשיחית שהייתי חבר בה במשך 27 שנה פשוט לא נכונה והחלטתי לטוס לישראל ללמוד עוד".

שמואל, עדיין חבר ביהדות המשיחית, התארח בביתו של מנהיג הכת וניצל את שהותו לבקר בכותל ולחקור דווקא על היהדות. כשחזר לקניה יצר קשר עם שורת רבנים דרכם העמיק את ידיעותיו על עולם היהדות והרגיש כי מצא את מקומו מבחינה רוחנית, אולם אז פקד אותו משבר בריאותי".

"חליתי בסרטן הערמונית", הוא מספר, "זה הלחיץ אותי גם מבחינה כלכלית אך מכיוון שחששתי שלא אוכל להמשיך ללמוד על היהדות". בהמשך מצבו הבריאותי התייצב והוא הרגיש שלא די לו בהכרת הדת היהודית והחליט לעבור גיור אורתודוקסי. הוא החל להתכונן לקראת שלב בית הדין הרבני, בין היתר בעזרתו של הרב שלמה ריסקין עד שבשנת 2016, בגיל 75, הוא סיים את הליך הגיור והפך ליהודי מן המניין".

מי שנחשף בשנים האחרונות לסיפורו של שמואל הוא הרב נתנאל קסוביץ המשמש כשליח בניירובי מטעם מכון שטראוס עמיאל מבית רשת אור תורה סטון. "שמואל הוא מהאנשים שמחזיקים את בית הכנסת ומגיע בכל שבת לתפילות. החיפוש אחר האמת בוער בו מגיל צעיר וכך גם היהדות. שום דבר לא עוצר אותו, לא הגיל ולא המצב הבריאותי. הוא חי כיהודי מסור. אשרינו שזכינו לגרים כאלה".

שמואל ממשיך להתגורר בניירובי, עם אשתו וארבעת בניו, שהצטרפו למסע הרוחני שעבר, ויחד הם חובקים תשעה נכדים. לדבריו, משפחתו המורחבת וחלק מחבריו לא קיבלו ברוח טובה את השינוי הדתי שחווה, "התגובה שלהם הייתה שלילית מאוד. בהיותם נוצרים, הם לא אוהבים יהודים".

אולם למרות זאת הוא למצטער לרגע על ביקוריו בישראל ולא על הדרך החדשה שבה בחר לצעוד, "הרגשתי מאוד מבורך להגיע לישראל ובאופן כללי אני בהחלט מרגיש שמצאתי את מה שרציתי אחרי הרבה מאוד שנים".