הניצחון של ממדאני עלול להביא לסופו של תור הזהב של יהודי ארצות הברית

בין מילוני המצביעים שיצאו אתמול (שלישי) להצביע בבחירות לרשות העיר ניו יורק, בהן ניצח לבסוף המועמד הדמוקרטי האנטי-ישראלי זוהרן ממדאני, היו גם חברי בית הכנסת ה"ספרדי-פורטוגזי" שמסמל את תחילת דרכם של היהודים בארצות הברית, אי שם במאה ה-17.

מאז אותם הימים בהם יהודים עשו את צעדיהם הראשונים בארה"ב בכלל ובניו יורק בפרט, הם תמיד היו חלק בלתי נפרד מהסיפור האמריקני. כך, לאורך השנים דמויות מפתח דוגמת חיים סלומון, שהיה המממן העיקרי של הצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארה"ב, ועד לימים אלה בהם בכירים בממשל ובחברה האמריקנית כג'ארד קושנר, מזוהים עם יהדותם כשם שמזוהים כפטריוטים אמריקנים מושבעים.

העם היהודי תרם תרומה עצומה לעיצוב המוסר האמריקני, אמונה בצדק, בחירות ובערבות הדדית, ואף זכורה תמונתו של הרב אברהם יהושע השל צועד לצד מרטין לותר קינג בצעדה המפורסמת מסלמה למונטגומרי.

לא בכדי, מגן הדוד משובץ בעיצוב השטר הדולר האמריקני, זאת כעדות וסמל לשורשים הערכיים המשותפים של העם היהודי והחזון האמריקני. אולם, כאשר הערכים הללו נשחקים וביטחונם של היהודים נמצא תחת איום, העתיד של השותפות ההיסטורית הזאת גם בסכנה. והנה, דווקא בעיר שנתפסת כ"מרכז העם היהודי" בארצות הברית, בחירתו של ממדאני עלולה להסתמן כתחילתו של תהליך, שבסופו תור הזהב של היהודים בארה"ב יגיע לסופו.

אכן, האנטישמיות הגואה ברחובות ניו יורק וכך גם בערים רבות נוספות בארה"ב, לא החלה עם הקמפיין של ממדאני, ואנו רואים את התעצמותה הגוברת מאז 7 באוקטובר. אולם, לאור אמירותיו הקשות במהלך קמפיין הבחירות שלו ואף לפניו, והקו האנטי יהודי-ישראלי שהוא מוביל, בחירתו אתמול לראשות העיר, עשויה להיות קו פרשת המים בכל הקשור לעתידם של היהודים במפלגה הדמוקרטית וארה"ב בכלל.

כאשר הנשיא לשעבר ברק אובמה, בחר להרים טלפון לממדאני, לחזק את ידיו על פעילותו ולהציע את עזרתו, למרות הקו האנטישמי המובהק שאותו הוא מוביל, מדובר בצעד שמעיד על אובדן ערכים בסיסי של מי שהיה לא פחות מנשיא ארה"ב. צעד שמייצר עבורי, כמי שכמו יהודים אמריקנים רבים היה חלק מהמפלגה הדמוקרטית כל חייו, ואף הצביע לאובמה פעמיים, תחושה שהמפלגה כבר אינה  מקום ובית עבורנו כיהודים.

איננו נאיביים עוד, ואיננו מצפים שממדאני ישיר את התקווה. במיוחד בחברה האמריקנית, בשם התקינות הפוליטית, כמובן שממדאני אינו מודה שהוא נגד יהודים, ואף ניסה במהלך הקמפיין ואף בנאום הניצחון שלו למזער את אמירותיו האנטי הישראליות הבוטות מהעבר. אבל בניגוד למה שהוא מבקש להציג, הקו האנטי ציוני שהוא נוקט הוא אותה הגברת בשינוי אדרת, ובסיסו שנאת יהודים שהינה רק סנונית ראשונה לאנטישמיות נוספת שתצמח ממנה אל מול הלגיטימציה לכך. זו הסיבה שרבנים מכל הזרמים - חרדים, אורתודוקסים מודרניים, שמרנים ורפורמים, גברים ונשים כאחד, חתמו על הצהרות משותפות כנגדו.

תוקפנותו של ממדאני אינה שמורה ליהודים בלבד. כידוע הוא מוביל אג'נדה כלכלית שהכריזה בגאווה מלחמה כלכלית על "עשירי העיר". בפועל, מדובר בתוכנית כלכלית שעלולה לגרום נזק כבד שלא תסתיים בעשירים בלבד, אלא תפגע קשות גם במעמד הביניים העליון. באותם מצביעים דמוקרטים המייצגים את המרכז, שחלק מעיקרי האמונה שלהם הם צדק חברתי וסיוע לחלשים ותמיכה בעקרונות שהמפלגה הדמוקרטית מייצגת, אולם הם אינם מוכנים להיות חלק מהקו של  ממדאני.

אל מול בחירותו של ממדאני, עולים הסיכויים שאותן שכבות הביניים (שעמן נמנים גם עשרות אלפי יהודים), יבחרו ברגליים ויעזבו, שכן לא יסכימו לצעוד למחוזות אליהם מבקש ממדאני להוביל אותם.

בכך, עצם הבחירה בו, היא למעשה השירות הטוב ביותר שהדמוקרטים עשו לטובת הרפובליקנים וממשל טראמפ, שכן זה צעד שאל מולו מרבית האנשים בצפון ודרום ארה"ב יבהירו כעת שאינם מוכנים לקבל קו דומה במדינותיהם  או להיות חלק ממנו.

עוד טרם בחירתו של ממדאני, יהודים ולא יהודים רבים, שיש להם את היכולות והאמצעים, הצביעו ברגליים ועזבו את ניו יורק. בעידן שלאחר הקורונה, בו אנשים כבר אינם כבולים למקום זה או אחר משיקולי פרנסה וקריירה, בחירתו של ממדאני וקידום הצעדים עליהם הוא הכריז בקמפיין הבחירות שלו, תביא אנשים נוספים לבחור באפשרות שלא לחיות בעיר תחת שלטונו, במה שיוביל לשינוי דרמטי באוכלוסייה בניו יורק.

הם יבחרו לעבור למקומות דוגמת פלורידה, שם אינם צריכים לחשוש משלטון המייצר אווירת רדיפה, ושם אינם נדרשים להכניס את היד לכיס ולשלם מיסי מדינה נוספים מעבר למיסים הפדרליים על מנת לממן אג'נדות שמאל רדיקליות. חלקם, אף אינם צריכים להרחיק יותר מדיי, מספיק שיעברו את גשר ג'ורג' וושינגטון לניו ג'רזי, כמו שעושים כיום רבים מבוגרי ותלמידי הישיבה יוניברסיטי - אחד המוסדות היהודים שהכי מזוהים עם העיר ניו יורק.

יחד עם זאת, גם אנחנו צריכים להתבונן פנימה. במשך דורות קהילת היהודים בארה"ב ידעה לקיים דיאלוג בין דתי עם העולם הנוצרי מתוך הבנה שכבוד הדדי ושת"פים אמיתיים יכולים לחזק את הזהות שלנו ולקרב לבבות. אבל בקשר לעולם המוסלמי לא השקענו באותה מידה בקשרים דומים, אולי מתוך הרגל או אולי מתוך חשש. דווקא עכשיו, כשהשיח הציבורי נהיה יותר קיצוני, אנחנו צריכים להשקיע בבניית ערוצי תקשורת וחיזור אמון גם עם החברה המוסלמית - וזה נכון לא רק ליהודי ארה"ב אלא גם בישראל ובעולם כולו. רק ככה נוכל לעמוד באתגרי השעה ולהיות שוב "אור לגויים".

ימים יעידו אם במציאות זו יחזיק מעמד ממדאני מעבר לקדנציה של 4 שנים, ודאי לאור היעדר הניסיון שהוא מגיע עימו. אולם, בחירתו לראשות העיר אינה קריאת ההשכמה רק למפלגה אחת אלא לחברה כולה, כדי לשמור על נשמתה המוסרית. דווקא עכשיו נדרשת מנהיגות אמיצה של יהודים ולא יהודים ביחד, שתזכיר שהחשיבות של צדק חברתי לא באה על חשבון גזלת זהות לאומית או אמונה דתית - אלא נובעת מהן.

הכותב הוא נשיא וראש רשת מוסדות"'אור תורה סטון", סגן נשיא ישיבה יוניברסיטי לשעבר. עלה לישראל מארה"ב בשנת 2018.