"מעולם לא היה מצב כזה כאן": האם גל האנטישמיות באירופה מורגש במדינות המוסלמיות?

האם גל האנטישמיות באירופה סוחף גם את המדינות המוסלמיות ביבשת? באופן מפתיע, לצד אירועים אנטישמיים המתרחשים בעיקר ברשתות החברתיות, במדינות המוסלמיות באירופה ובאזרבייג'אן המצב נמצא תחת שליטה, בטח בהשוואה למה שקורה במדינות מערב וצפון אירופה בהן גוברת העוינות מאז ה־7 באוקטובר.

באלבניה אין כמעט גילויי אנטישמיות נגד הקהילה הקטנה, באזרבייג'אן הקהילה היהודית מדווחת על שקט וביטחון, ובבוסניה והרצגובינה מדווחים על עוינות המתבטאת בעיקר ברשתות החברתיות.

כידוע, מאז 7 באוקטובר נרשם זינוק דרמטי באירועי אנטישמיות ברחבי העולם. תקיפות פיזיות, רטוריקה חריפה ברשתות החברתיות והפגנות אנטי־ישראליות הפכו לשגרה במדינות רבות ביבשת אירופה, תוך כדי טשטוש הגבול שבין ביקורת פוליטית על מדינת ישראל לבין עוינות כלפי יהודים באשר הם. במקביל, יהודים רבים מדווחים על חשש גובר להופיע במרחב הציבורי עם סממנים יהודיים.

אך לצד תמונת מצב זו, מתברר שיש מדינות שבהן דווקא לא חל שינוי מהותי ביחס כלפי הקהילה היהודית, ולעתים אף נרשמו גילויי תמיכה מפתיעים. שלושה נציגים מקהילות יהודיות במדינות בעלות אופי מוסלמי או מגוון דתי – אזרבייג'אן, בוסניה והרצגובינה ואלבניה – מתארים את החוויה שלהם ושמענו מהם כיצד הם חווים את התקופה הסוערת.

אזרבייג'אן: "כאן אנחנו חלק מהמשפחה"

אמנם מבחינה גיאוגרפית אזרבייג'אן ממוקמת במערב אסיה, אך מיקומה בצומת הגבול בין אירופה לאסיה והעובדה שהיא ממוקמת באזור המחבר בין שתי היבשות, אסיה ואירופה, הביא לאזרבייג'אן את הכינוי "מדינה אירואסייאתית". באזרבייג'אן מתגוררים כ־30 אלף יהודים - קהילה ותיקה ושורשית.

הרב זמיר איסייב, הרב הראשי של הקהילה הספרדית בבאקו, מספר כי "מבחינה ביטחונית לא הרגשנו שום שינוי מאז ה־7 באוקטובר. החיים מתנהלים כאן בשקט ובשלווה, בניגוד למה שקורה במדינות רבות באירופה". לדבריו, יהודים באזרבייג'אן הולכים חופשי במרחב הציבורי עם כיפה או מגן דוד, ונהנים מיחס חם מצד הציבור הרחב.

היחס הזה אינו מקרי לטענתו. "העם האזרבייג'ני מתאפיין בתרבות של כבוד הדדי", מסביר הרב איסייב. "גם הנשיא מוביל אג’נדה ברורה של חיים משותפים כמשפחה אחת - וכל העמים, כולל היהודים, חלק מהמשפחה". לדבריו, מערכת החינוך במדינה מקדישה מקום מיוחד ללימוד על השואה ומציינת באופן רשמי את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה - מה שמייחד את אזרבייג'אן מבין מדינות מוסלמיות אחרות.

אזרבייג'אן מצטיירת כידידת אמת של ישראל, על רקע הידוק שיתופי הפעולה בשנים האחרונות, בעיקר במישור האנרגיה והטכנולוגיה הצבאית, התיווך בין ישראל וטורקיה לאור הנתק ביחסים, אבל גם בצל האיום המשותף – איראן. למרות הלחץ מצד העולם המוסלמי לנתק את היחסים עם ישראל, אזרבייג'אן ממשיכה ביחסה החם כלפי ישראל והקהילה היהודית בתוכה.

אלבניה: "אין אנטישמיות והחיים ממשיכים כרגיל"

באופן מפתיע, באלבניה, בה הקהילה היהודית קטנה במיוחד ומונה כ־50 איש בלבד, הדי המלחמה במזרח התיכון כמעט ואינם מורגשים. גרונט קורטה, נשיא הקהילה, מספר: "המצב אצלנו טוב, וגם מאז ה־7 באוקטובר לא היה שום שינוי. לא שמענו על מקרים של אנטישמיות, גם לא מצד תיירים ישראלים".

לדבריו, אלבניה מתאפיינת בחברה שבה הדת משחקת תפקיד משני. "רוב התושבים המוסלמים באלבניה חילוניים. יש ביקורת תקשורתית כלפי ישראל, לפעמים גם קשה, אבל היא לא נגועה במסרים אנטישמיים". ברשתות החברתיות, לעומת זאת, ניתן לראות קריאות קשות כלפי יהודים, אך קשה לדעת אם מקורן באלבנים מקומיים או בבוטים מחו"ל. קורטה מדגיש כי אלבניה רואה באיראן אויב מובהק, מה שמונע היווצרות של אווירה עוינת כלפי הקהילה היהודית המקומית בעקבות המלחמה עם ישראל.

בוסניה והרצגובינה: אנטישמיות בעיקר ברשתות

בסרייבו, הקהילה היהודית הקטנה, המונה כ־350-500 חברים, מתמודדת לאחרונה עם גל אנטישמיות חריג, שמורגש בעיקר ברשתות החברתיות ובמסרי התקשורת.

החזן איגור בנציון קוז׳מיאקין מתאר: "מעולם לא היה מצב כזה כאן לפני ה־7 באוקטובר, למרות שתמיד היו סנטימנטים אנטי־ציוניים. ההתקפות הן בעיקר מילוליות, ברשתות ובתקשורת, אך גם באמצעים סמליים. לדוגמה, הוחלט באופן חד-צדדי שכל ההכנסות מהתערוכה היהודית של הגדת סרייבו במוזיאון הלאומי יועברו לפלשתינים - מהלך שפגע מאוד בקהילה".

בהמשך, המתיחות התגברה בעקבות ביטול הוועידה המתמדת של ועידת רבני אירופה, שתוכננה להתקיים בסרייבו בסוף יוני. הביטול נבע מהתבטאות של שר בוסני בכיר ברשתות החברתיות, שבו האשים את הוועידה בשתיקה כלפי המלחמה בעזה וב"תמיכה ברצח עם".

בעקבות זאת ביטל המלון המארח את האירוע, והתגובה הרשמית מהממשלה הייתה מצומצמת: השר לא התנצל, וראשת הממשלה שלחה איגרת תמיכה מאוחרת מבלי לנקוט צעדים משמעותיים נגדו. ביטול הוועידה פתח גל נוסף של עוינות כלפי הקהילה, שהמשיך גם עם פרוץ המלחמה של ישראל מול איראן, על רקע יחסיה הטובים של בוסניה והרצגובינה עם המדינה.

למרות כל אלו, לא נרשמו עד כה התקפות פיזיות על מוסדות או על חברי הקהילה. בנוסף, מאז המלחמה עם איראן, רשויות האכיפה בבוסניה והרצגובינה הגבירו משמעותית את האבטחה עבור הקהילה.

איגור בנציון עצמו נמנע מללכת עם כיפה ברחוב, אלא מכסה את ראשו בכובע מתוך זהירות. "התחושה היא שאנחנו נדרשים כל הזמן להגיב לסכסוך בעזה, אך כקהילה דתית אין לנו עניין להיגרר לפוליטיקה בינלאומית", הוא מסביר. הקהילה, שמרביתה מבוגרת, ממשיכה לשמור על חיי דת מלאים ושגרת חיים רגילה, גם כשגל האנטישמיות מחוץ לגבולות הקהילה מנסה להשפיע על חיי היום־יום.