"סביבה קשה מאוד": היהודים שפותחים את שנת הלימודים בבתי הספר הנידחים בעולם

שלוש יוזמות ישראליות חינוכיות פועלות באזורים מוחלשים ברחבי הגלובוס ומשנות חיים של אלפי ילדים • יעקב סטוקמן, שמעניק חינוך טכנולוגי בסלאמס של מומבאי: "60 ילדים יושבים בכיתה על רצפה קרה, חלקם רעבים" • גם ליאור ספרנדאו שהקים פנימייה בצפון-מזרח אוגנדה ואיילת ישראלי, שתומכת בילדים יתומים ונטושים בטנזניה משתפים בחוויה הייחודית: "ילדים למדו לראשונה לכתוב את שמם"

איילת ישראלי, שעומדת בראש ארגון "הלב אפריקה" עם ילדי טנזניה. צילום: הלב אפריקה

בעוד למעלה משני מיליון תלמידים בישראל צעדו בחזרה אל בתי הספר, ישנם יהודים ברחבי העולם שפתחו את שנת הלימודים הרחק מכאן - במקומות שבהם עצם האפשרות ללמוד היא חלום רחוק.

שלוש יוזמות ישראליות פועלות בחזית החינוך באזורים מוחלשים של העולם - מהסלאמס של מומבאי, דרך הצפון-מזרח העני של אוגנדה ועד לכפרים הנידחים בטנזניה - ומצליחות לשנות חיים של אלפי ילדים. כל אחת מהן מביאה עמה את ההשראה והניסיון הישראלי, ויוצרת חיבור ייחודי בין חינוך במצוקה לבין ערכי החינוך בישראל ותרומות מהארץ.

גבריאל פרוג'קט מומבאי - חינוך וטכנולוגיה בהשראה ישראלית

יעקב סטוקמן, איש היי־טק לשעבר מישראל, הקים בשנת 2012 את גבריאל פרוג'קט מומבאי (GPM), הפועל בלב הסלאמס של מומביי ומעניק לילדים חינוך, בריאות ותזונה. הארגון מפעיל בית ספר חדשני בלב שכונת עוני ותוכניות STEM לילדים שבטיים בכפרים, בעזרת טאבלטים ומעבדות מדע ניידות ומבטא בכך טכנולוגיה ישראלית במיטבה.

ארגון GPM משתמש בכלים וטכנולוגיות ישראליות מתקדמות, הכוללים טאבלטים עם אפליקציות על פלטפורמת Mathika ללימודי חשבון מתמטיקה וטאבלטי Einstein המאפשרים ניסויים מעשיים במדעים. המורים זוכים להכשרה מישראל, ואוניברסיטאות ויוזמות התנדבותיות כמו "לוחמים ללא גבולות" תומכות בהעשרה חינוכית.

"ילדים בסלאמס במומבאי יושבים 60 בכיתה על רצפה קרה, רבים מהם רעבים", צילום: גבריאל פרוג'קט מומבאי

"כשאני רואה את נכדיי בישראל נכנסים לכיתה ממוזגת עם 27 תלמידים בלבד, אני נזכר בילדים בסלאמס שיושבים 60 בכיתה על רצפה קרה, רבים מהם רעבים", מספר סטוקמן, "ובכל זאת, הם מגיעים עם צימאון אדיר לידע. היכולת שלנו להביא כלים ישראליים, מורים מתנדבים ושיטות חינוך חדשניות מאפשרת להם ללמוד כמו ילדים בישראל, גם בסביבה קשה מאוד".

Shanita – כפר נוער בהשראה של פנימיות חקלאיות

בלב קרמוג'ה, בצפון־מזרח אוגנדה, חי ופועל ליאור ספרנדאו, צלם דוקומנטרי לשעבר, שהקים את ארגון שניתה, המעניק לילדים יתומים ופגיעים פנימייה, ארוחות חמות, טיפול רפואי וחינוך. שניתה שואבת השראה ממודל הפנימיות החקלאיות בישראל, המשלבות חינוך לערכים, אחריות אישית ועבודת צוות. בנוסף, כל ילד מקבל תומך אישי מישראל, שמלווה אותו במסע החינוכי. הגישה הרב־מגזרית בישראל עזרה לבנות תוכנית מותאמת לשבטים המקומיים, תוך שמירה על תרבות ושפה מקומית.

ספרנדאו מסביר: "בישראל למדנו שחינוך דרך האדמה ומעורבות פעילה מטפחים אחריות, התמדה ותחושת מסוגלות. אנחנו מביאים לכיתה ולשדה בקרמוג'ה את אותם הערכים. הילד לא רק לומד לקרוא ולכתוב, אלא גם מפתח עמוד שדרה פנימי שמחזיק אותו בחיים לא פשוטים. התמיכה האישית מהארץ נותנת להם ביטחון שהם לא לבד במסע הזה, וישראל בשבילם היא כבר לא רק סיפור של פעם, אלא יד שמלווה אותם יום-יום".

ליאור ספרנדאו מהקים ארגון "שניתה" בלב קרמוג'ה, בצפון־מזרח אוגנדה, צילום: שניתה

בלב אפריקה: הזדמנות חינוכית ליתומים וילדים נטושים בטנזניה

"הלב אפריקה", שבראשה עומדת איילת ישראלי, הוא ארגון חינוך ישראלי פועל בטנזניה כדי להעניק חינוך לילדים יתומים ונטושים ולתמוך בהם גם בממד הרגשי והחברתי. ישראלי, אשת חינוך ויועצת לבריאות טבעית, הקימה את העמותה מתוך אמונה שכל ילד זכאי להזדמנות הוגנת, ומסירותה מובילה אותה להתמודד עם אתגרים מורכבים לאורך השנים, החל ממשברים גלובליים כמו מגפת הקורונה ועד למלחמות ומשברים מקומיים.

הפעילות מבוססת על כבוד לתרבות המקומית וחוקי החינוך בטנזניה, לצד עקרונות ערכיים שישראלית נושאת עמה: הזכות של כל ילד ללמוד, לחלום ולהצליח, תחושת קהילה, נתינה וערבות הדדית. העמותה מספקת לילדים יתומים, נטושים ובמצבי סיכון שכר לימוד, מעטפת טיפולית וחינוך איכותי לאורך השנה עד לבגרותם. במקביל, היא חולקת עם הצוותים החינוכיים המקומיים רעיונות יצירתיים, אוספת תרומות מישראל לצורך רכישת מחשבים ומילונים. כשישראלי חוזרת לארץ, היא מקדישה את זמנה בהרצאות בבתי ספר המקרבות תלמידים ישראליים למציאות החיים בטנזניה, תוך שיח על מנהיגות, סובלנות ושיתוף פעולה.

איילת ישראלי, שעומדת בראש ארגון "הלב אפריקה" עם ילדי טנזניה, צילום: הלב אפריקה

"כשאני חוזרת לארץ, אני מביאה איתי את המראה של עיניים נוצצות של ילדים שלמדו לראשונה לכתוב את שמם. זה מזכיר לי שגם בישראל, לצד הטכנולוגיה והמשאבים, מה שבאמת עושה את ההבדל הוא החום האנושי, תחושת הקהילה והאמונה שכל ילד יכול. החיבור הזה בין טנזניה לישראל מעצים את עבודתי כאן ומעשיר את ההבנה שלי של החינוך שלנו בבית, וגם מזכיר שתמיכה באחרים אינה באה על חשבון הערבות ההדדית בישראל. היא מוסיפה לה רובד נוסף, ומלמדת שהאנושיות לא עוצרת בגבולות המדינה", אומרת ישראלי.

יוזמות כמו אלו מצטרפות לפעילות הענפה של למעלה מ-50 ארגונים ישראליים ומאות חברות עסקיות הפועלים כיום בתחומי פיתוח בינלאומי ברחבי העולם, החל מחקלאות, מים ובריאות ועד טכנולוגיה וחינוך. ארגונים כמו "גבריאל פרוג'קט", "Shanita" ו"הלב אפריקה" ממחישים כיצד ידע, יצירתיות וניסיון ישראליים מצליחים להשפיע גם בתחום הקריטי של החינוך, ומדגישים את תרומת ישראל למערכות מאתגרות בעולם. הפעילות הזו מהווה חלק מתשתית רחבה ולעיתים סמויה של הפיתוח הבינלאומי הישראלי, המשלבת ערכים, חדשנות ומעורבות משמעותית במקומות שנשכחו או זנחו על ידי הקהילה הבינלאומית.

אילת לוין-קארפ, מנכ"לית סיד ישראל, ארגון הגג של הקהילה המקצועית הישראלית בתחומי הסיוע ההומניטרי והפיתוח הבין-לאומי, מסכמת: "העשייה של הארגונים הישראליים באפריקה ובהודו היא הרבה יותר מסיוע הומניטרי. זו שותפות אמיתית. החינוך הוא אבן היסוד לכל שינוי בר-קיימא, והוא המפתח לעתיד טוב יותר. כארגון ישראלי, במדינה שמשאביה העיקריים הם האנשים וכממשיכת המסורת העתיקה של ׳עם הספר׳, אנו רואים זכות ושליחות לתמוך ביוזמות שמעניקות עתיד לילדים ומביאות לתמורה ערכית אמיתית: יצירת גשרים של אפשרות, הזדמנות ושלום. הפעילות הזו מאפשרת לילדים במקומות הכי עניים לקבל חינוך איכותי, והיא מגלמת את הפנים היפות של החברה הישראלית, שעה שהשפעתה חורגת הרבה מעבר לגבולות המדינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר