ביום בהיר אחד, ב-17 בספטמבר 1859, נכנס ג'ושוע אברהם נורטון לתוך משרדי אחת ממערכות העיתונים הגדולות בסן פרנסיסקו, "סן פרנסיסקו בולטן", ובידו מכתב. "לפי דרישת הרוב הגדול של התושבים של 'ארצות הברית האלו', אני, ג'ושוע נורטון, לשעבר ממפרץ אלגואה, כף התקווה הטובה, ועכשיו במשך תשע שנים ועשרה חודשים מסן פרנסיסקו, קליפורניה, מכריז בזאת על עצמי קיסר 'ארצות הברית האלו'". הניסוח הייחודי, "ארצות הברית האלו", נבחר ככל הנראה מכיוון שאז נתפסו המדינות בארה"ב כישויות שונות שאוגדו יחדיו.

במערכת העיתון, סביר להניח, חשבו שמדובר בבדיחה, אך למרות שברור למדי שהיה מוזר למדי, בלשון המעטה, זו הייתה אות הפתיחה ל"שלטון" בן 21 שנה של גבר יהודי כקיסר סן פרנסיסקו. לאחר שנפטר באורח טרגי הכריזו אותם עיתונים בקול גדול כי "המלך מת".

166 שנים עברו מאז שהקיסר של "ארצות הברית האלו" ומגן מקסיקו הכתיר עצמו, אך זהו עדיין אחד הסיפורים המדהימים ביותר שהתרחשו במאות השנים האחרונות. זהו סיפורו המוזר של הקיסר היהודי של סן פרנסיסקו.

הבהלה לזהב

נורטון לא תמיד היה קיסר, רחוק מכך. הוא נולד באנגליה והיגר עם הוריו, ג'ון ושרה, לדרום אפריקה, שם ייסדו עסק מצליח. 29 שנים מאוחר יותר, ב-1849, הוא היגר לסן פרנסיסקו כשבידיו 40 אלף דולר שיירש מאביו.

היו אלו ימי הבהלה לזהב ועשרות אלפי מחפשי אוצרות נהרו לקליפורניה, ששנה קודם לכן הפכה למדינה בארצות הברית. סיפורי העושר סביב העיר היו כה גדולים שצוותים נהגו לנטוש את האוניות שלהם בדרך לשדות הזהב. בתוך שנה בלבד, מ-1848 עד 1849, גדלה אוכלוסיית סן פרנסיסקו מאלף תושבים בלבד ל-25 אלף. הפקרות חוק פשטה בעיר וחופיה קיבלו מוניטין כגן עדן לפשע, זנות והימורים.

יזמים רבים ביקשו להפיק תועלת מהעושר שנוצר כתוצאה מהבהלה לזהב, ביניהם כמובן גם יהודים. אחד המפורסמים שבהם היה חייט בשם לוי שטראוס שייצר בד עמיד בשם ג'ינס למחפשי האוצרות. נורטון, ששמע על החדשות המרגשות, וששני הוריו הלכו לעולמם בשנתיים קודם לכן, החליט לפתוח דף חדש במדינה שבה, לכאורה, זהב מונח כאבן שאין לו הופכין על האדמה.

כישלון מפואר

נורטון הצליח באופן מרשים בתחילה. הוא השקיע בסיגרים, בעסקי קמעונאות ובנדל"ן, והצליח להגדיל את הונו - אלא שהזדמנות עסקית הסתבכה קשות וגררה אותו מטה: כתוצאה מרעב חמור הכריזה סין על איסור ייצוא של אורז, מה שהוביל לזינוק במחיר באורז בסן פרנסיסקו. נורטון קיבל מידע על כך שספינה שבה 91 טונות של אורז הגיעה מפרו ומיהר לרכוש את כל תכולתה. זמן קצר לאחר שחתם על חוזה הרכישה הגיעו מטענים רבים נוספים של אורז מפרו - ומחיר האורז צנח. ב-1858 הכריז נורטון על פשיטת רגל.

הכישלון הנורא ערער נפשית את נורטון. הוא התחיל להתנהג באופן מוזר, במה שבדיעבד מוגדר על ידי חוקרים כשיגעון גדלות וייתכן שאף היה סכיזופרני. חוקרים אחרים סוברים שהיה שפוי לחלוטין ורק התנהג באופן מוזר מסיבה לא ברורה, אולי כדי לתפוס תשומת לב. וכך, ב-17 בספטמבר 1859, הכריז על עצמו ג'ושוע אברהם נורטון כקיסר "ארצות הברית האלו", כמגן מקסיקו והחל להגדיר עצמו כנורטון הראשון. העיתון "סן פרנסיסקו בוליטן" חשב כנראה כי מדובר בבדיחה מצחיקה במיוחד, פרסם את ההכרזה, והשאר היסטוריה.

נורטון הראשון לקח את תפקידו ברצינות. הוא נהג לשלוח למערכות עיתונים מכתבים שנוסחו כצווים בנושאי מדינה. בין היתר טען כי אין צורך ברשות מחוקקת מכיוון שיש שליט יחיד, מלך, לארצות הברית. בצו אחר פיזר את הקונגרס של ארצות הברית.

לאחר שהפוליטיקאים, שלא במפתיע, התעלמו ממנו, פרסם צו נוסף שבו זימן את הצבא לטפל בהם. "אנו מכריזים בזאת להתקדם עם כוח ראוי ולנקות את היכלי הקונגרס", כתב. במהלך מלחמת האזרחים הציע את עצמו כמתווך בין כוחות הדרום והצפון, אך כצפוי - נענה בשלילה מוחלטת.

למרבה ההפתעה, היו גם צווים שבסופו של דבר התגשמו, עם, וכנראה בלי, קשר למה שכתב. בין היתר גינה סכסוכים בין דתות, הורה להקים ליגה בינלאומית של עמים ודרש לבנות גשר תלוי שיחבר בין אוקלנד לסן פרנסיסקו. בשנות ה-30 של המאה הקודמת נבנה גשר שער הזהב שחזה ודרש. נעשו ניסיונות רציניים לחלוטין לקרוא לגשר על שם הקיסר נורטון או להוסיף את שמו כשם כבוד לגשר.

נראה כמו מלך, מתנהג כמו מלך

הקיסר הנכבד לא הסתפק רק בכתיבת מכתבים, אלא הסתובב כמלך בעמו. הוא נהג ללבוש חליפות כחולות בעלות כותפות מצופות זהב, חבש כובע מפרוות בונה, שעליו עיטורים בדמות נוצת יען או טווס, וחגר חרב. בידו נהג לשאת מטריה ומקל הליכה. הוא אף הדפיס שטרות כסף שעליו התנוסס דיוקנו. השטרות, שמעטים בלבד מהם שרדו, היו שווין בין 50 סנט לעשרה דולרים. היום הם נמכרים כפרטי אספנים ב-10,000 דולרים ויותר במכירות פומביות.

אין ספק שהקיסר היה מוזר, במקרה הטוב, אך תושבי סן פרנסיסקו אהבו אותו. הם נהגו להצדיע לו, להעניק לו אוכל חינם במסעדות הנחשבות ביותר ולהכניס אותו ללא תשלום לתיאטרון יחד עם שני כלביו. הם אף שילמו שלו מיסים בהתאם לדרישתו. בעיר שבה היו לא מעט תימהוניים והרפתקנים שהגיעו בשל הבהלה לזהב – נורטון בהחלט היה המלך.

"בשנות ה-60 של המאה ה-19 העיר הייתה נחלתם של שלל אנשים חסרי משמעות, חולי ראש ומטורפים", תוארה הסצנה בסן פרנסיסקו במגזין "טיים" ב-1934. "ניתן היה לראות ציוריות כמו טופסי טורבי, אישה שאיבדה את כספה ודעתה בשוק המניות, תמיד לבשה את בגדיה הפוך ואת נעליה על הרגליים הלא נכונות. 'גוטרסנייפ' הייתה זוללת נבלות מטונפת שקיבלה קריאות מילדי העיר והורישה 15 אלף דולר לילד אחד שלא צרח, 'רוזי הנווד' שגילח את שפמו בנר ופרדי קומבס שחשב שהוא ג'ורג' וושינגטון. אבל המטורף והאהוב מכולם היה נורטון הראשון, קיסר ארצות הברית ומגן מקסיקו".

"אין אף אחד שיחסר יותר ממנו"

סערה התעוררה ב-1867, כששוטרים פרטיים, מטעם תושבי השכונה ובעלי עסקים, עצרו אותו כדי לאשפז אותו לטיפול בכפייה בהפרעה נפשית. "הוא לא שפך דם, לא שדד איש ולא בזז שום מדינה, וזה יותר ממה שניתן לומר על חלק מהאנשים במדינה", זעמו בעיתונים. מפקד המשטרה הורה לשחרר את הקיסר לאלתר ופרסם התנצלות רשמית. נורטון העניק חנינה קיסרית למפקד המשטרה, ולאחר מכן זכה להצדעות מצד שוטרי סן פרנסיסקו כשחלף על פניהם ברחוב.

ביום חמישי בערב, ב-8 בינואר 1880, התמוטט נורטון, בן ה-61, כשהיה בדרכו להרצאה. קצין משטרה מיהר לפנות אותו לבית החולים אך שם נאלצו לקבוע את מותו. העיר סן פרנסיסקו הוכתה בתדהמה. אותם עיתונים ש-21 קודם לכן לעגו לו מיהרו לפרסם הספדים בעמוד הראשון לקיסר שהלך לעולמו. "המלך מת", נכתב בכותרת הראשית של "סן פרנסיסקו כרוניקל". בעיתון "סן פרנסיסקו בוליטן", שבו פרסם את הכרזתו כמלך, ספד לו פובליציסט "הקיסר איננו ואין אף אזרח בסן פרנסיסקו שיחסר יותר ממנו".

במהלך 21 שנות "המלוכה" נטען רבות כי הוא איש עשיר שמתחזה לעני, אך עד מהרה התברר שמת בעוני מוחלט. על גופו התגלו חמישה או שישה דולרים במטבעות זעירים. במלון יוריקה, שבו התגורר, נמצא מטבע זהב יחיד בשווי של כ-2.5 דולרים. חוץ מאוסף מקלות ההליכה שלו ובגדיו הייחודיים נמצאו במלון מברקים אימפריאליים מזויפים שנהג למכור לתיירים ו-98 מניות במכרה זהב שנסגר.

"זקן משוגע"

10,000 אנשים השתתפו בהלווייתו. הקיסר של "ארצות הברית האלו" לווה בדרכו האחרונה על ידי בנקאים ויזמים, אנשי דת וכייסים. נשים לבושות היטב ואחרות שבגדיהן רמזו כי הן עוסקות בזנות.
אך זהו לא סופו של הסיפור. ב-1934 שרידיו של נורטון הועברו לבית הקברות וולדון ממוריאל פארק.

במגזין "טיים" הוסבר כי אומנם התקיימה לקיסר שנפטר הלוויה מרשימה אך לא נותר כסף לאנדרטה, ולאחר שבשנות ה-30 קנו ישועים את בית הקברות - שרידיו הועברו לכספת. "בשבוע שעבר תושבי סן פרנסיסקו, שרובם הכירו את הזקן המשוגע, כובע המשי המנומר שלו ומקל ההליכה המוזהב שלו רק משמועה, הגיעו במאות כדי לקבור אותו מחדש".

עשרות רבות של שנים עברו מאז, אך זכרו של נורטון נותר במידה מסויימת חלק מההיסטוריה. מארק טווין וסופרים אחרים בני תקופתו הזכירו אותו בספריו, וגם בקולנוע יש לו אזכורים. בסן פרנסיסקו יש לא מעט יוזמות לקרוא על שמו מקומות שונים. אם תחפשו את הערך "הקיסר נורטון" בוויקיפדיה תמצאו את סיפורו המדהים, ואם תגיעו לבית העלמין בסן פרנסיסקו, תוכלו עד היום למצוא את הקבר של "נורטון הראשון, קיסר ארצות הברית ומגן מקסיקו".