המלכה היהודייה של פרס: בתו של הרב הראשי ששלטה באימפריה

בזמן שהיחסים בין ישראל לאיראן מתוחים מאי פעם, מתגלה סיפור היסטורי נשכח: תקופה שבה יהודייה אחת הפכה למלכה בפרס - והותירה חותם על גורל יהדות בבל והאימפריה כולה.

שושנדוחט: היהודייה שהגיעה אל כס המלכות

במאה החמישית לספירה, בליבה של האימפריה הסאסאנית, חיה ופעלה שושנדוחט - אישה יהודייה שהפכה לרעייתו של המלך יזדגרד הראשון. חוקרים סבורים ששושנדוחט הייתה, ככל הנראה, בתו של הונא בר נתן, ראש הגולה בבבל - אחד המנהיגים הבולטים של יהדות התקופה.

מקורות תלמודיים והיסטוריים מרמזים על קשרים הדוקים בין ראשי היהדות הבבלית לחצר הפרסית - קשרים אלה אולי סללו את הדרך לכך שיהודייה תזכה למעמד כה רם. הנישואין בין שושנדוחט ליזדגרד היו חריגים, אך הם גם יצרו גשר תרבותי-פוליטי מרתק, בעל השלכות רחבות.

יזדגרד הראשון (בערך 399-420) נודע במדיניותו יוצאת הדופן: פתיחות כלפי דתות מיעוט, בעיקר יהדות ונצרות, במדינה שהייתה מזוהה עם הזורואסטריות. בעיני הכהונה הדתית הרשמית - האמגושים - היה יזדגרד "חוטא", אך הוא לא נסוג ממדיניותו. תחת שלטונו נבנו מחדש כנסיות ובתי כנסת, והותר חופש פולחן חסר תקדים. חכמי בבל קיימו קשרים עם חצר המלכות, והתלמוד מתעד את נוכחותם והשפעתם.

בימי שושנדוחט חלה תחייה ניכרת בחיי הקהילות היהודיות בפרס. מרכזים יהודיים בערים שושן, שושתר ואספהאן שוקמו, ובתי כנסת ובתי מדרש הוקמו מחדש. ישנה השערה מחקרית לפיה הקבר בעיר המדאן, המזוהה עם אסתר ומרדכי, ייתכן שלמעשה הוא קברה של שושנדוחט.

מהנישואין המלכותיים נולד בהראם החמישי (מלך בשנים 420-438), שהיה - על פי ההשערות - בן לאם יהודייה. הוא המשיך במדיניות סובלנית כלפי היהודים, והיה אהוד ביותר בקרבם.

אך דור ההמשך היה שונה: יורשיו, החלו ברדיפות דתיות. נאסרה אמירת קריאת שמע בציבור, נאכפו גזרות על שמירת השבת, וחכמים הוצאו להורג. הרדיפות הביאו את מר זוטרא, ראש הגולה, למרוד באימפריה. על פי האגדה, במשך כשבע שנים התקיימה ממלכה יהודית עצמאית באזור מחוזא (כיום, בעיראק), אך זו דוכאה באכזריות.

לא רק אסתר: שושנדוחט כסמל לעבר מורכב ועתיד אפשרי

אגדה עממית מספרת כי הח'ליף עלי השיא את בתו של השליט הסאסני האחרון לראש הגולה היהודי - ובכך נרקם חיבור יוצא דופן בין שושלות מלוכה יהודיות ופרסיות גם תחת השלטון המוסלמי.

אף שיש החולקים על אמינות חלק מהפרטים וניכר בהם אופי אגדתי, למחקרים מסוג זה יש ערך תרבותי והיסטורי חשוב: הם מאירים פרקים לא מוכרים, מרחיבים את גבולות הזיכרון הקולקטיבי, ומזכירים שדו-קיום, שותפות ואף קרבה בין עמים - אינם רק חזון, אלא גם חלק מהעבר.