בפרשת השבוע, בנאומו הארוך של משה רבנו, הוא מזהיר אותנו מפני מה שיוביל אותנו לגלות. קטע זה אותו אנחנו קוראים בתשעה באב, מזהיר אותנו מההתיישנות בארץ: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם ... וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ".

התוצאה, כאמור, של מצב זה היא הירידה לגלות: "אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה ... לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר". מציאות זו, לצערנו, עבר עם ישראל על בשרו לאורך ההיסטוריה.

אך מהי אותה התיישנות, הגורמת להשחתה? תופעה זו לא מתרחשת מיד עם הכניסה לארץ. אלא כפי שאומר משה רבנו: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים" – התופעה מתרחשת בדור הנכדים. בדור בו היישוב כבר מבוסס, והוא עובדה מוגמרת, כלפי עצמנו וכלפי העולם.

המציאות בארץ כוללת בתוכה שני מרכיבים, שלא היו לנו בגלות: שפע והצלחה כלכלית, ברמה שאבותינו לא חלמו עליה; וביטחון, גם הוא ברמה שאבותינו לא חלמו עליו. יש שירימו גבה על המשפט האחרון – אנו נמצאים במלחמה הנמשכת כבר קרוב לשלש שנים, בה נרצחו ונהרגו יותר מ-2000 יהודים, ונפצעו קרוב ל-40,000 - אך כל זה רק מפני שאין לנו נתונים להשוואה ביחס למציאות בה חיו אבותינו. בראש ובראשונה מפני שיש לנו צבא, ואנו יכולים להילחם. בזמן הגלות, מתקפה בה נרצחים 1,200 יהודים לא היתה אירוע חריג.

משום כך, המציאות הקשה של הגלות, היתה מאז ומעולם, מציאות שמשמרת את זהותנו. האיום התמידי שריחף עלינו לאורך ההיסטוריה של הגלות, כמו העוני הגדול של עם ישראל כתוצאה מצרות הגלות – גירושים, פוגרומים, הגבלות תעסוקתיות ומיסים דרקוניים - חיזק את הבידול הערכי והרוחני שלנו מהעמים בתוכם חיינו. לעומת זאת, המציאות בארץ דורשת מאיתנו להתאמץ ולהילחם על עולם הערכים הייחודי שלנו, ועל יהדותנו. איננו יכולים להתיישן, ולשקוט על שמרינו.

שכחה של הזהות היהודית, ואימוץ של עולם הערכים היהודי, הובילה אותנו לגלות יותר מפעם אחת. בין אם ברצון, ובין בשלשלאות של ברזל. ולאורך ההיסטוריה, פעמים רבות כשניסינו להתאזרח בגלות, משם באה השואה הבאה. "גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ" אמרו חז"ל (מסכת אבות). משה רבנו מזהיר אותנו בדיוק מפני דברים אלו: שכחה של זהותנו ותפקידנו, פגיעה בקדושת המשפחה, פגיעה והזנחה במעמד החיים ועצירה לפרקים של המירוץ החומרני, לשם ביסוס החסד, המוסר והקודש בעם ישראל.

איננו עם ככל העמים, יש לנו זהות וערכים משלנו, ולשם כך יש לנו מדינה משלנו.