ניצלו מ"הרכבת האבודה" - ביום השואה ידליקו משואות

אברהם אשר ומשה סלומון, ילידי פרישטינה, קוסובו, גורשו עם בני משפחתם לברגן־בלזן ומשם יצאו אל החופש בסוף המלחמה במה שלימים יזכה לכינוי "הרכבת האבודה". השנה בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה במשואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה, בתל יצחק, ידליקו השניים משואות.

אברהם אשר ומשה סלומון הם בני דודים ששוחררו מהרכבת על ידי חיילי הצבא האדום על גשר הרוס ליד העיירה טרביץ שבמזרח גרמניה. בהמשך הם עלו ארצה והקימו עם עולים נוספים מיוגוסלביה את המושב קדרון.

כמה ימים לפני שחרור ברגן־בלזן על ידי הצבא הבריטי, החל האס.אס לפנות אל תוך גרמניה את אסירי המחנה. כך נשלחו שלוש רכבות עמוסות באסירים להמתה בטרזיינשטט. הרכבת הראשונה, שעזבה את המחנה, שוחררה על ידי האמריקנים. הרכבת השנייה הגיעה ליעדה. הרכבת השלישית, שזכתה לכינוי "הרכבת האבודה", יצאה מברגן־בלזן עם כ־2,500 אסירים יהודים, מהולנד, מהונגריה ומיוגוסלביה. היא ניסתה להתחמק ממסילות מופגזות במשך 13 ימים. בימים אלו נקלעו נוסעי הרכבת להרעשות ארטילריות, נעו בין ערים שונות בגרמניה תוך ש־500 מהאסירים מתים ממחלות, סבל, תשישות ורעב עד שבסופו של דבר הם שוחררו על ידי חיילים רוסים.

עוד בנושא:

•"ניאבק עד שהדיפלומטים יוכרו כחסידי אומות העולם"

•ניצולת שואה ואם אומנת ל-52 תדליק משואה

•מחקר - צעירי העולם ממעטים לעסוק בשואה ברשתות החברתיות

אברהם אשר זוכר עד היום את סיפורה הלא ייאמן של הרכבת. "נולדתי ב־1932 בפרישטינה, בירת קוסובו, ביוגוסלביה. המלחמה פרצה אצלנו ב־1942, כשהייתי בן 10. הגרמנים נכנסו ופגעו ביהודים, אבל אז בהסכם עם איטליה החלק עבר לשלטון איטלקי שלא פגע ביהודים כל כך. לקראת 1943, בתחילת השנה, איטליה נכנעה לבעלות הברית ומייד באותו הלילה נכנסו הגרמנים ולקחו אותנו למחנה ברגן־בלזן. הצריף שלנו היה מול הקרמטוריום ומול המטבח המרכזי וראינו את כל הזוועות. היינו במחנה משהו כמו 11 חודשים, כל הזמן עם כל המשפחה. כשבעלות הברית התקרבו, הגרמנים התחילו לפנות את המחנה.

הם ריכזו את כולם ברחבה ענקית והתחילו לשלוח אותנו עם רכבות. למזלנו, היינו בטרנספורט שלוש לטרזיינשטט ששם היו תאי גזים. היינו מיועדים להשמדה שם. אבל כל פסי הרכבת לכיוון טרזיינשטט היו מופצצים והרכבת שלנו התחילה לנדוד בתוך גרמניה, וכך נדדה בלי אוכל ובלי מים יותר משבועיים. בדרך לא נתנו לנו אוכל ואנשים מתו בקרון מטיפוס, ממחלות אחרות ומתשישות ונסענו עם גוויות. היו עצירות שבהן היו פותחים את הקרונות כדי להוציא את המתים, ואנו היינו מנצלים זמן זה לחפש משהו להכניס לפה, שותים מים משלוליות, מתנפלים על ראשנים וכדומה.

פתאום באחד הימים הרכבת עצרה, חשבנו - זהו עכשיו יהרגו אותנו, אבל כשפתחו את שער הקרון עמדו לפנינו שלושה חיילים עם קסדות ותת־מקלע ואמרו לנו לצאת החוצה. לא הבנו מה קורה, עד ששמענו שהם דוברי רוסית. הם החלו להגיד "אתם משוחררים". בהמשך אחרי התאוששות ביוגוסלביה והפיכת המשטר במדינה לקומוניסטי בהובלת המרשל טיטו, הורשו היהודים לעזוב ואברהם עלה ארצה עם בני משפחתו. לדבריו, "יום העצמאות הראשון היה בתל אביב. היינו פה כל הקדרונים וכשראינו את המצעד והחיילים עם הדגלים, לא יכולנו להתאפק וכולנו פרצנו בבכי. עד לפני כמה שנים לא דיברתי על השואה, רק בשנים האחרונות הודות לנכדה הגדולה, שאמרה שאני כבר מבוגר... והם לא יודעים כלום... התחלתי לספר".

הטקס ייערך במעמד יו"ר משואה - פרופ' יצחק קשתי, ח"כ ישראל כץ - שר התחבורה, השר לענייני מודיעין ומ"מ שר החוץ, האלוף עמיקם נורקין - מפקד חיל האוויר ומנכ"לית משואה - איה בן נפתלי. בעצרת יודלקו שש משואות זיכרון על ידי ניצולי שואה אשר ילוו על ידי בני משפחותיהם וחיילי צה"ל. את המשואה השביעית, "משואת התקומה", ידליק הרב ד"ר בני לאו.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!