בתחילת השבוע הלך לעולמו בגיל 96 המנהיג החסידי המפורסם האדמו"ר מקאליב, רבי מנחם מנדל טאוב, אחד הסמלים החרדיים החשובים ביותר הקשורים לשואה בעשורים האחרונים. האדמו"ר עבר עינויים קשים במהלך השואה, והיה אחד מהילדים עליהם ביצע ד"ר יוסף מנגלה את ניסוייו המחרידים.
בהקשר לכך הוא סיפר פעם בראיון: "מה שרואים היום באושוויץ, הוא אפס לעומת מה שהיה אז. לקחו הכל, הפכו לאיזה גן, מוזיאון. ולמרות זאת, כשאתה שם, כל שנייה, כל רגע...", בכה האדמו"ר. "היינו במחבוא מפני הנאצים ולכל אחד היה פירור לחם, כולנו היינו רעבים, אבל אספנו את הפירורים כדי שאם מישהו מאיתנו יגיע לסף מוות, נחייה אותו בכך". ולמרות שבעקבות התופת שעבר הוא הפך לעקר, לא אבדה לרבי מנחם האמונה והוא פעל ללא לאות כדי לספר על הגבורה היהודית-החרדית והדבקות הרוחנית בבורא, לאורך כל תקופת ההשמדה.
עוד סיפר האדמו"ר: "בשעות האחרונות לפני שיצאתי מאושוויץ, עמדתי לפני בור בוער באש. זרקו רבים לאש. רצו לזרוק אותי לאש. אמרתי 'שמע ישראל' שלפני המוות. זה היה הסוף. ואז אמרתי ריבונו של עולם, מה יהיה לך מזה? עוד מעט אתאחד עם ההורים, האחים והאחיות שלי. כל משפחתי כבר נספתה. לא נשאר איש. רבש"ע, תן לי לחיות ואני מבטיח לך שאומר 'שמע ישראל' במחיצת אנשים חיים. וכבר למעלה משבעים שנה אני מנסה לשלם הבטחה זו שהבטחתי לרבש"ע".
מעבר לכך, האדמו"ר היה אחד המנהיגים החרדיים שדאג להזכיר את השואה לאורך כל השנה, וחזר על סיפורי הזוועה ללא הרף, כשהוא אומר כי חובה לזכור יותר את השואה, וכי יש שכחה של האסון שאירע לפני דור לעם היהודי. "אני ישן עם מה שהיה שם. אוכל עם זה. מטייל עם זה. יומם ולילה. לא כולם רוצים לחשוף את עצמם. אנשים נשארו לבד, אחרים לא רוצים לדבר. לא רוצים לחשוף את הסיפור שלהם. יש כל מיני תירוצים שאולי כולם אמת, אבל כל הדברים האלה גורמים לכך שאנחנו שוכחים את ששת המיליונים", אמר.
הלווייתו של האדמו"ר מקאליב // צילום: מרים צחי
יש צורך לזכור תמיד
גם על יום השואה דיבר האדמו"ר מקאליב. "השבוע מציינים כאן את יום השואה", אמר, "לפעמים אני שואל את עצמי למה זה טוב שקבעו את יום השואה, אם זה בסדר שקבעו יום אחד של זיכרון. בעצם, למה לא לפרוס את הזיכרון לאורך כל השנה? האם יום אחד זוכרים ובשאר הימים אפשר לשמוח? כאשר מישהו קרוב לך נפטר, ומדובר באדם אחד בלבד, אתה מקיים ימי זיכרון לכבודו. בשואה מדובר בשישה מיליון קדושים, שנרצחו בדרכים שלדעתי לא נשמעו מאז בריאת העולם".
הלקח מהשואה הוא אחדות
במסגרת פעילות האדמו"ר הוא קרא תדיר לאחדות בעם היהודי וסיפר כי הלקח שלו מהשואה הוא שעם ישראל חייב להישאר מלוכד. "אי אפשר לדעת מתי אחד יעזור לשני. ראיתי אנשים שעזרו לאחרים במצבים של רעב, סבל, כאב. נתנו את פרוסת הלחם האחרונה שהייתה להם. אם נשכיל להישאר עם אחד, בלי שנאה, בלי הפרדה בין חילונים וחרדים, נוכל להפוך כל אבן בארץ הזו ליהלום. חייבים לעקור את השנאה והקנאה השוררים בעם. על כך אני נותן בכל יום את נפשי, מבקש להרצות בפני יהודים בכל מקום בארץ, בכל עיר, בצבא. אחד הדברים החשובים ביותר שאנו צריכים לעשות בכל יום, הוא לחקות את משה רבנו. לרדת אל העם ולשמוע את סבלותם. זו המסקנה שלי מהסבל שראיתי".