בית הדין הרבני הגדול לערעורים נדרש שוב למשמעות של בגידת אישה לגבי חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים, והפעם מדגיש בית הדין הרבני באופן מפורש כי הכרעתו היא לפי הדין האזרחי.
המקרה המדובר הוא של בני זוג שהיו נשואים עשרות שנים, ולהם שלושה ילדים בוגרים. האישה עובדת כשכירה והאיש הוא בעליו של עסק כלכלי. לפני שש שנים הגיש הבעל תביעת גירושים נגד אשתו וכרך בתביעה זו את נושא הרכוש.
במהלך הדיונים התברר כי האישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואים במשך יותר מעשר שנים בלי ידיעת הבעל, ומייד כשנודע לו הוא פתח בהליכי גירושים. הבעל הציג שורה של עדויות וממצאים על אודות הבגידה המתמשכת, ואלה לא הוכחשו. בית הדין האזורי ברחובות החליט לסדר גט מיידי בין הצדדים בהסכמה, וקודם לסידור הגט התחייבו הבעל והאישה כי בית הדין יפסוק בענייני הרכוש בהתאם לחוק האזרחי.
לאחר דיונים פסק בית הדין הרבני האזורי ברחובות כי "מועד הקרע בין בני הזוג" הוא מועד הבגידה שאירעה בשנת 2002, אז החל הקשר של האישה עם הגבר הזר, ולכן שיתוף המשאבים מסתיים אז. על כך ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי יש לחשב את מועד הקרע בין בני הזוג, כמקובל, מיום הגשת תביעת הגירושים בשנת 2013.
הבעל השיב כי עד להגשת תביעת הגירושים הוא לא ידע על בגידתה המתמשכת, אבל אי-הידיעה אינה משנה את העובדות. "בגידה ממושכת במשך כעשר שנים, אשר חותרת תחת מוסד הנישואים והיסוד הראשוני שסוכם בין הצדדים כשבאו בברית הנישואים: אהבה, אחווה רעות ואמונה הדדית - היא הפרה יסודית ושורשית של השותפות שנכרתה בין הצדדים", אמר בא כוחו של הבעל. יצוין כי בבית המשפט העליון אמור להתנהל בעוד כמה חודשים דיון נוסף, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, בפרשה מקבילה המכונה "האישה הבוגדת".
דייני בית הדין הרבני הגדול - הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי פרסמו פסק דין מנומק המבוסס רובו ככולו על המשפט האזרחי וכולל מובאות מפסקי דין של בתי משפט וכן ניתוח אקדמי של החוק לאיזון המשאבים. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כמעט אינו כולל הפעם מקורות הלכתיים.
בסופו של דבר מצאו הדיינים הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא מקור הורתה ולידתה של דוקטרינת "השיתופיות המוחלשת" – כלומר שיתוף חלקי בלבד ברכוש בנסיבות מיוחדות של חיי נישואים.
"בג"ץ עשוי לשנות את הפסיקה". עו"ד רונן דליהו
על סמך פסיקות דומות של בתי המשפט סברו הדיינים שאין להתעלם ממצב שאחד הצדדים מקיים יחסים דרך קבע מחוץ לנישואים, ובמיוחד ממצב של "בגידת סתר מתמשכת". על פי פסק הדין יש מקום לתת ביטוי בחלוקת הרכוש למקרה שבו בני הזוג מנהלים מערכת זוגית שאינה ייחודית ושוויונית. "הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואים", לשון הדיינים.
"התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם", הוסיפו הדיינים, "וכך גם נשים עם בעליהן, לוּ נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי. אין זה צודק לייחס לאיש כוונת שיתוף רק מאחר שהאישה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר. כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואים לאורך שנים - נוצרת בפן האזרחי 'שיתופיות מוחלשת'".
הדיינים ציינו כי קביעה על קיום "שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג אינה באה להעניש את האישה הבוגדת, ואין הם נותנים משקל לפן הדתי או המוסרי של עצם מעשה הבגידה. לא "האשָם" בפירוק הנישואים הוא השיקול הרלוונטי, אלא ניהול מערכת יחסים מקבילה לאורך זמן הוא המחליש את השיתופיות, בהיעדר זוגיות מהותית מלאה.
עוד ציינו הדיינים כי אין להם קושי לפסוק בהתאם להוראות חוק אזרחיות, מאחר שהצדדים קיבלו על עצמם ב"קניין הלכתי" את הוראות החוק ויש בכך כדי לגשר על פערים בין החוק להלכה, אם קיימים כאלה.
בפסק דינם קבעו הדיינים הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי כי "כל הנכסים שהצטברו לצדדים עד להתבססות הבגידה ביום 1.5.2002 יאוזנו וישוערכו בדרך של מחצה על מחצה" וכי "הנכסים שהצטברו לבני הזוג מיום ה-2.5.2002 ועד להגשת תביעת הגירושים יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו-20% לאישה".
עו"ד רונן דליהו, המכהן כיו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין, הגיב להחלטת בית הדין: "מצד אחד, כל עוד שבידי בית הדין הרבני מצויה הסמכות לדון בחלוקת נכסים בין בני זוג, הרי יש לתת לו האפשרות להפעיל את שיקול דעתו במסגרת החוק ולא ניתן למנוע זאת ממנו. מצד שני, חקיקת סעיף 8 לחוק יחסי ממון לא נועדה על מנת לאפשר הטלת עונש במקרה של בגידה בדרך של נטילת רכוש מן הצד האחד לטובת האחר, אלא במטרה אחת ויחידה – עריכת איזונים במשאבים במקרים של חוסר צדק. שאלה מעניינת כיצד יראה זאת בג"ץ ואם יקבע שזה במתחם שיקול הדעת של בית הדין הרבני, או אם לא. יצוין כי בעבר היה ניסיון דומה של בית הדין הרבני אשר נדחה על ידי בג"ץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו