מדינת ישראל מתפארת ומתגאה ביכולותיה המבצעיות, הטכנולוגיות והכלכליות וכמובן האנושיות. ככזו אנו פורצי דרך בתחומים רבים, ומסתבר שגם בתחום האזנות הסתר החוקיים ושאינם חוקיים.
על פי פקודת מטכ"ל 3.010 ניתן להאזין באופן חוקי לעשרות אלפי משרתי הקבע בצה"ל שקיבלו מכשיר סלולרי בהסדר צבאי או מכל טלפון המוגדר כצבאי באישור של קצין הקשר והתקשוב הראשי של צה"ל. לגבי אזרחים מן השורה הרי שאישורי האזנה ארוכי טווח (עד שלושה חודשים) ניתנים על ידי ראש הממשלה ו/או שר הביטחון לצרכים בטחוניים, אך לזמנים קצרים של עד 48 שעות ניתן להסתפק באישורם של ראש אגף המודיעין, ראש השב"כ או מפכ"ל המשטרה וראש השב"ס. היתרים אלה נועדו לחיזוק ביטחון המדינה ומניעת פח"ע, מסיבה זו למשל, כל השיחות הבינלאומיות היוצאות מישראל ניתנות להאזנה על ידי הצנזורה הצבאית ע"פ הוראת החוק ללא אישור כלשהו.
• מבצעים על מחשבים וציוד היקפי
רק מרשימה זו עולה שחלק גדול מאזרחי המדינה חשוף לאפשרויות השונות של האזנות סתר. תוסיפו לכך את ההאזנות המותרות על פי פלטפורמות אחרות בחוק, כגון הקלטה על ידי צד אחד המשתתף בשיחה, האזנות על ידי חוקרים בהתאם לנסיבות המצוינות בחוק והאזנות על ידי גורמי משטרה ורשויות המס בהתאם לאישורו של שופט מחוזי והרי לכם 'מעצמת האזנות הסתר' - מדינה שלימה במעקב.
ומה יש ליהדות לומר על כך?
ייחודיותו של העם היהודי היא בצנעת הפרט שלו, כפי שמוסבר בתורה על הפסוק 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' שאוהליהם של בני ישראל היו מסודרים באופן כזה שלא יהיו פתחי כל אוהל מכוונים לאוהל השכן לטובת שמירה על פרטיות.
הפגיעה בפרטיות נידונה בהלכה היהודית בהקשרים שונים כגון האזנה לשיחות אחרים, רכילות, לשון הרע ועוד. בתלמוד הבבלי במסכת יומא (דף ד') ישנו דין שכל דבר שהגיע לידך ללא אישור מפורש להעבירו הלאה - יש בו איסור המכונה "בל יאמר" ומהותו איסור שימוש במידע אישי ובהעברתו לאחרים. הפרשן הצרפתי 'המאירי' שחי במאה ה-13 דייק והבהיר שהאיסור לשתף במידע אישי הינו אף על פי ש"לא מסרה לו בסוד". דבריו מתבססים על אחת מהתקנות המהפכניות שתוקנו בשנת 1012 ומיוחסים לראש ישיבת מגנצא ומאור הגולה רבינו גרשום ומכונות "חרם דרבינו גרשום".
התקנה המעגנת את צנעת הפרט כערך עליון מתייחסת לאיסור קריאת דברים השייכים לאחר ללא רשות. מעבר לחרם הצפוי יש שייחסו לעובר על תקנה זו גם עבירה על איסור "גזל" שכן בקריאת מידע שאינו ממוען אליך וללא רשות הכותב יש גניבת מידע ללא תלות באופי השימוש שייעשה בזה ובוודאי כאשר השימוש במידע יגרום לנזק כלכלי או פוליטי לזולת.
ההלכה היהודית מתייחסת למכתבים והודעות אשר נזרקו באשפה כנחלת הכלל, שכן הכותב הפקיר אותן לציבור מדעתו ולא הקפיד לשמרם מעין הציבור. לעומת זאת, כאשר מדובר בגניזת מסמכים במקום מסודר, על אף שיש לציבור גישה אליהם, הם מוגנים בחדר"ג (חרם דרבינו גרשום) ואסורים לקריאה ללא רשות ולהפצה מהחשש שמא נגנזו מפאת קדושתם או סיווגם, ועל כן מן הדין אין לקרוא מכתבים אישיים שנזרקו לגניזה.
חריגה נוספת שמאפשרת לצד שלישי קריאת מידע אישי, הינה כאשר יש בקריאת המידע יכולת להציל את הסביבה מהתנהגויות פסולות. רבה המנוח של העיר תל אביב –יפו, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, הסביר בספר "עשה לך רב" שעוסק בשאלות ותשובות מחיי היום יום, כי במידה שאיש חינוך מרגיש שחייו של תלמיד בסכנה רוחנית או גופנית יכול המחנך לקרוא את מכתביו. אולם הרב התנה זאת בסייג ש"את המכתבים יקרא אך ורק המחנך בלבד, תוך ידיעה ברורה שכל מה שיתגלה לו בקריאתם - הוא בחינת סוד שאסור לגלותו לשום אדם, ולבא לפומיא לא גליא, שכל זה לא הותר אלא למנוע תוצאות שליליות".
יש לציין כי כל תחושת הנאה ולו הקטנה ביותר מחשיפת המידע אסורה. רבי משה איסרליש (הרמ"א) שכיהן כרבה הראשי של קראקוב ונחשב לאחד הרבנים החשובים ביותר במאות השנים האחרונות, כתב על כך, "י"א (ידע אדם) שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חברו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה" (רמ"א סימן קנד סעיף ג:).
נראה שמה שהטריד את הקהילות לפני כאלף שנה ממשיך גם היום, ומטריד גם אותנו כקהילה רב-גונית בכפר הגלובלי. אך המציאות הדיגיטאלית בה המידע נגיש לכל, מעלה תהיות רבות ומחייבת הסדרה והגדרה מחודשת של נורמות התנהגות בסיסית בין אדם לחברו. הידיעה כי כל דבר שתכתוב ותאמר ישמשו לרעתך ביום מן הימים, יכולים ליצור מציאות מעוותת של חברה העסוקה כל כולה ביצירת הגנות עצמיות כנגד רשויות החוק אשר לעיתים עוברים בעצמם על עקרונות יסוד ועל לשון החוק.
לאור השימוש הרב באמצעי האזנה, בהתאם לאופייה של מדינתו, עלינו להפנים את הסכנות הנובעות משימוש מופרז בקבלת מידע על ידי האזנה ולהגדיר היטב את גבולות הגזרה של האסור והמותר בעת ההאזנה עצמה ובעת עיבוד המידע ופרסומו לאנשים הרלוונטיים.
אחת העדויות המרתקות על האזנת סתר מופיע בסיפור מגילת אסתר, אותה נקרא בקהילות ישראל בחג הפורים. מרדכי היהודי אשר יושב בשער המלך ומבין שפות רבות מצותת ומאזין לשיחתם של בגתן ותרש, שניים מסריסי המלך אשר התיימרו להיות "שומרי הסף" המשוחחים בשפה ה"טרסית". משרבוב המילים והמידע הצליח מרדכי היהודי ל"יירט" את כוונותיהם הזדוניות לשלוח יד במלך אחשוורוש. המידע הועבר מיידית למלך אשר לאחר זמן מה הוקיר תודה למרדכי היהודי, ובעקבות סיפור זה מתחולל מהפך בסיפור המגילה. מרדכי עולה לגדולה והמן לתליה.
מסתבר שגם בסוגיה זו התערב אלשיך. הפעם מדובר על הרב הדגול מהמאה ה-16 שידוע בכינויו "האלשיך הקדוש". בפירושו על סיפור המגילה לימד הרב כי לעיתים נדרש לעבור על תקנות הציבור וצנעת הפרט כאשר הצלת חיי הזולת עומדים מנגד.
ההבדל הדק בין הצלת האחר לבין גזילת חייו הפרטיים והציבוריים דק עד מאוד. על הממונים יש לבדוק היטב את הטענות העולות בגין האזנות הסתר ולפעול על מנת להחזיר את צנעת הפרט כערך מוביל בחברה מתוקנת אל מול שמירת יכולות לשמירה על בטחון האזרחים.
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו