זוכרים את קורבנות הטרנספורט האבוד

כמאה ישראלים מעשרות משפחות שונות, שמעולם לא הכירו, לא נפגשו ולא ידעו כי הם חולקים בעברם המשפחתי טרגדיה משותפת, קיימו אמש (ראשון) מפגש משותף לזכר יקיריהם שנרצחו יחד בתא גזים באושוויץ בתאריך 13.7.1942 (כ"ח בתמוז), היום לפני 78 שנים.

רבים מהם לא ידעו עד לאחרונה מה עלה בגורל יקיריהם ומה מועד פטירתם. הדבר נודע להם רק השנה, בעקבות מחקרו של עו"ד דוד שור ממודיעין, שחקר מה עלה בגורל טרנפורט שיצא מהמבורג בתאריך 11.7.1942, אל יעד "לא ידוע". אם-סבתו של עו"ד שור, בטי לוי, היתה אחת המובלות בטרנספורט זה. יחד עימה הובלו בו גם רוזה ויעקב עמנואל, אסתר עמנואל, שמעון והודה פטרזייל ואלזה ובנימין פרלמן. כולם ללא יוצא מן הכלל נרצחו באושויץ מייד עם הגיעם למחנה זה. הערב, יפגשו צאצאיהם ויקיימו לזכרם אזכרה משותפת. ככל הידוע, אירוע זה הוא ראשון מסוגו בעולם. את המפגש יזם וארגן יעקב אפריון, הנין של רוזה ויעקב עמנואל מטרנספורט זה. על גורלם נודע לו בעקבות פרסום ממצאי מחקרו של עו"ד שור.

בשבת, ב-11 ביולי 1942, יצאה ממסוף המטענים של תחנת הנוברשה (Hannoverscher Bahnhof) בהמבורג רכבת ובה 295 יהודים שהובלו אל יעד לא ידוע. בצווי הגירוש שקיבלו כמה ימים קודם לכן מהמשטרה החשאית (הגסטאפו), הם נצטוו להביא עימם גם נעלי עבודה. בשונה משילוחים אחרים שיצאו קודם ולאחר מכן מהמבורג לריגה, מינסק וטרזיינשטאט - הגסטאפו שמר בסוד את יעדו של טרנספורט זה. איש מהמוּבלים בו לא נראה מאז, ולא נודע מה עלה בגורלם. אחת מהם הייתה בטי לעוי, אם-סבתו של עו"ד דוד שור ממודיעין.

שנים רווחה הדעה הכללית לפיה יעדו של טרנספורט זה היה, ככל הנראה, אושוויץ. איש לא ערער על הנחה זו, עד שההיסטוריון אלפרד גוטוואלד (Alfred Gottwaldt), ה"אורים ותומים" בנושא שילוחים בתקופת השואה, פרסם את הנחתו לפיה יעדו של טרנספורט זה היה ככל הנראה: וורשה.

הנחתו של גוטוואלד הסתמכה על גלויה שהספיקה לשלוח לקרוביה אחת המובלות, אירמה בורכרדט, בה כתבה כי "מחר בבוקר ניסע לגטו וורשה"; וגלויה נוספת ששלחה רחל (רוזה) סוס בה כתבה כי לא ידוע להיכן הם מובלים, אך משערים כי לוורשה. גוטוואלד גם הסתמך על יומנו מיום 15.7.1942 של אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט בגטו וורשה, בו רשם כי נצטווה לפנות יהודים כשירים לעבודה שהגיעו מגרמניה; ועדות של ניצול גטו זה, פרד ווינשטיין, אשר העיד כי כמה ימים לאחר מכן, ביום 20.7.1942, ניצפו יהודים גרמנים רבים חולפים בחוצות הגטו עם מטלטליהם.

מסקנתו של גוטוואלד הטרידה את עו"ד דוד שור. גם מכיוון שקשה היה ליישב זאת עם העובדה שלא נתקבלו שום אות חיים או עדות על איש מבין המוּבלים בטרנספורט זה מאז יצא מהמבורג, גם מכיוון שלא נישללה ההיתכנות שאותם יהודים מגרמניה, אותם הזכירו צ'רניאקוב ו-ווינשטיין הגיעו לגטו וורשה ביום 1.3.1942 מהנובר ולא מהמבורג; ובפרט לאור העובדה שגוטוואלד לא היה ער למסמך חשוב אחר שעו"ד שור מצא כמה שנים קודם לכן.

מדובר בתצהיר משנת 1951, עליו חתם ד"ר מקס פלאוט (Max Plaut) - עורך דין יהודי מהמבורג, ששימש בזמן המלחמה כאחראי כלפי הגסטאפו על ארגוני הקהילות היהודיות בצפון-מערב גרמניה. פלאוט הצהיר לאחר המלחמה, כי לפני שטרנספורט זה יצא מתחנת הרכבת בהמבורג, אחד מאנשי צוות הליווי אישר בפניו כי היעד הוא אושוויץ. פלאוט הוסיף והצהיר, כי הגסטאפו קיבל דיווח מאזור שלזיה עלית על פטירתו בדרך של אחד המוּבלים בטרנספורט זה, מה שחיזק הידיעה שפניהם היו לכיוון אושוויץ; וזמן מה לאחר מכן ד"ר פלאוט עבר על כרטסות הגסטאפו של טרנספורט זה וראה שאכן יצא לשם.

תצהירו של ד"ר מקס פלאוט לא היה בידיעתו של גוטוואלד, ועו"ד שור החליט לחדש החקירה. עו"ד שור ידע על מאמצי רשות הרכבות הגרמנית (דויטשה רייכסבאהן) לחסוך שימוש בקטרי רכבות, שהיו נחוצים מאוד באותה עת למאמצי המלחמה של הוורמאכט. העובדה שמספר המגורשים בטרנספורט שיצא מהמבורג ב-11.7.1942 מנה 295 יהודים, העלתה את הסברה שטרנספורט זה היה קרוב לוודאי טרנספורט "קולקטיבי", בו בתחנות ביניים במסלול נסיעתו צורפו קרונות של שילוחים נוספים שהמתינו לו בדרך. שילוחים כאלה מנו בדרך כלל כ-1,000 מובלים, לעיתים יותר.

עוד נמצא, כי באותו יום בוצעו מגרמניה שילוחים של 210 יהודים מביילפלד (Bielefeld) לא הרחק מהמבורג, ו-192 יהודים נוספים מברלין, סה"כ 697 יהודים. גם באותן ערים נשמר בסוד היעד של טרנספורט זה. עיון יסודי במסמכי הגסטאפו של ברלין העלה ממצא מפתיע: עו"ד שור הבחין כי בשולי רשימת השמות המודפסת של המוּבלים בטרנספורט מברלין, הוסיף איש גסטאפו לא זהיר ולא מודע לסוד שהפר, בכתב-יד את המילים: zu Hamburg nach Auschwitz Transport v. 11/7/42 - כלומר: מהמבורג (דרך ברלין) לאושוויץ.

האתגר הבא היה למצוא ראיה לכך שטרנספורט קולקטיבי זה, אשר כמוכח יועד לאושוויץ (ולא לוורשה), אכן הגיע לאושוויץ ולא יורט או הוסט בדרך אל יעד אחר. הקושי היה שבאושוויץ לא נמצא שום רישום המאשר כי טרנספורט זה אכן הגיע למחנה זה. בין מכיוון שרישום כזה אולי לא נעשה מלכתחילה בגלל החשאיות עליה הקפיד הגסטאפו בטרנספורט זה, או שהגרמנים שרפו רישום כזה יחד עם מסמכים אחרים שהעלו באש לפני הפינוי של אושוויץ לקראת סוף המלחמה, על מנת לטשטש ראיות על היקף ההשמדה.

גם הצלבת שמות המוּבלים בטרנספורט קולקטיבי זה עם רשימות האסירים שנקלטו באושוויץ לאחר שעברו סלקציה - לא העלתה דבר. מתברר כי איש מבין מאות המוּבלים בטרנספורט קולקטיבי זה לא נקלט באושוויץ כאסיר. בהיעדר רשוּמוֹת באושוויץ אודות טרנספורט זה, ללא עדים וללא ניצולים נראה היה כי לעולם לא יהיה ניתן לקבוע אם טרנספורט זה אכן הגיע לאושוויץ ומה עלה בגורל המובלים בו.

תפנית מפתיעה אירעה בעקבות איתור וזיהוי פריט אישי של אחד המוּבלים בטרנספורט זה במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו: בין מאות המזוודות שנמצאו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו לאחר השחרור, נמצאה בדרך נס גם המזוודה של ד"ר ברנרד אהרונסון מהמבורג. שמו, כתובתו ופרטיו, כולל מספר הגירוש, הרשומים על-גבי מזוודה זו זהים לשמו ופרטיו כמופיעים ברשימת הגסטאפו מהמבורג בטרנספורט מתאריך 11.7.1942.

במסגרת מאמצי הגרמנים להוליך שולל את המוּבלים להשמדה, נאמר להם שהם מובלים למחנה עבודה, במקרה זו כנראה לגטו וורשה. הגסטאפו הורה להם לרשום בבירור על-מזוודותיהם את פרטיהם האישיים על-מנת שיוכלו לזהותם ולאסוף אותם כשיגיעו ליעד. זה כמובן לא אירע: עם הגיעם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ככל הנראה ביום 13.7.1942, לא נערכה סלקציה לטרנספורט זה (איש מהם לא נקלט במחנה כאסיר). כולם, ללא יוצא מן הכלל, נשלחו היישר אל תאי הגזים. היה זה טרנספורט ראשון מסוגו, בו הובלו יהודים מהקהילה (ערים בגרמניה), לא דרך גטאות ומחנות עבודה, אלא היישר אל תאי-הגזים. זו גם היתה הסיבה מדוע הגסטאפו הקפיד על חשאיות יעדו של טרנספורט ראשון מסוגו זה.

באופן אירוני, כוונת הגסטאפו להסתיר רצח המונים באמצעות הטעיית המוּבלים להשמדה באמצעות רישום פרטיהם האישיים על-גבי מזוודותיהם, הוא שבסופו של דבר חשף מה עלה בגורלם של 1,005 המוּבלים בטרנספורט קולקטיבי סודי זה.

עו"ד שור עדכן את אלפרד גוטוואלד אודות ממצאים אלה. גוטוואלד הסכים כי טרנספורט זה יועד והגיע לאושוויץ והודיע כי יעדכן בהתאם את המהדורה הבאה של עבודתו המונומנטאלית, בשיתוף עם דיאנה שול, Die Judendeportationen aus dem Deutschen Reich 1941–1945. למרבה הצער, גוטוואלד נפטר בטרם הספיק לעשות זאת.

המזוודה של ד"ר ברנרד אהרונסון - עדות יחידה להשמדתם של 1,005 יהודים שהובלו בטרנספורט סודי מיום 11.7.1942 מהמבורג, ביילפלד וברלין היישר אל תאי הגזים של אושוויץ - מוצגת כיום במוזיאון שבאתר המחנה.

ביום בו בטי לעוי, אם-סבתו של עו"ד דוד שור, נצטוותה להתייצב לטרנספורט זה בנקודת האיסוף בהמבורג, היא הספיקה לשלוח גלויה לביתהּ בקופנהאגן ולעדכן, בייאוש ובמגבלות צנזורה, כי דבר לא עזר ולמרבה הצער היא נאלצת לנסוע. לא ציינה להיכן, כי לא ידעה. הגלויה ששלחה מהמבורג הגיעה לבית הדואר בקופנהאגן ביום 15.7.1942, יומיים לאחר שבטי כבר לא הייתה בין החיים. 

בטרנספורט זו הובלו ונרצחו יחד 1,005 יהודים. הצעיר שבהם היה תינוק בן 4 חודשים, אור גרשון (יליד 14.3.1942) שנחנק למוות בזרועות אימו מרגוט בת ה-32 וכל האחרים. הי"ד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו