חג נוסף בזמן משבר הקורונה: חג הסיגד יתקיים מחר (שני) במתכונת מצומצמת, אולם בני הקהילה האתיופית יחגגו את חידוש הברית עם האל בהתאם למגבלות הקורונה את קדושת החג. משרד העלייה והקליטה יזם שורת אירועים לציון חג הסיגד ברשויות מקומיות ברחבי הארץ ובפרט בערים מרכזיות של בני הקהילה.
הטקס המרכזי ישודר בשידור חי ובמהלכו יברכו נשיא המדינה ורה"מ וישתתפו בו שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה ושר התרבות חילי טרופר.
בשנת 2019 עלו לישראל בסיוע הסוכנות היהודית 601 עולים מאתיופיה במסגרת החלטת הממשלה ו־42 עולים מתוקף חוק השבות. בשנת 2020 עלו לישראל 258 עולים מאתיופיה מתוקף החלטות הממשלה ו־12 מתוקף חוק השבות, ועד סוף שנת 2020 צפויים כ־250 עולים נוספים במסגרת החלטות הממשלה האחרונות בסיוע הסוכנות היהודית, כאשר רוב העולים בשנת 2020 הגיעו מהעיר גונדר באתיופיה. בסך הכל נותרו במחנות המעבר כ־7,500 מהקהילה באתיופיה שממתינים לעלות לישראל.
שרת העלייה והקליטה, פנינה תמנו־שטה, אמרה: "בימים אלה, יותר מתמיד, זו הזדמנות ללמוד מרוח החג את חשיבות הביחד, שצריך לפנות מקום לשאלות עלינו כעם כהזדמנות לייצר גשרים ולשמוח על היותנו בבית. אני מברכת את כל בית ישראל בחג שמח ומודה למשרד התרבות, מערכת החינוך והרשויות המקומיות על הפעילות הרחבה לציבור בסימן החג".
בתוך כך, היום שירות התעסוקה פרסם את נתוני האבטלה של עולי אתיופיה מאז פרוץ הקורונה. יצוין כי נתונים אלו מתייחסים רק לאזרחי ישראל שנולדו באתיופיה, ולא כאלה שהוריהם או סביהם נולדו שם. עולי אתיופיה מהווים 23.5 אלף מכלל דורשי העבודה שנדרשו בשירות התעסוקה מאז פרוץ המשבר, ומהווים כ־2% מכלל 1.12 מיליון דורשי העבודה שנרשמו בחודשים מארס עד אוקטובר בשירות התעסוקה.
בפילוח גילאי של דורשי העבודה, ניתן לראות כי קבוצת הגיל 50-35 מהווה שיעור משמעותי יותר בקרב דורשי העבודה בקרב עולי אתיופיה בהשוואה לשיעור שמהווה קבוצה זו באוכלוסייה הכללית עם פער ממוצע של 9.5% בחודשים מארס עד אוקטובר.
תפארת ושלמה אינדיגאו | נתניה
תפארת (24) נישאה לשלמה (23), בן הקהילה האתיופית. "הכרנו בחתונה של אחותי", היא מספרת. "הוא הגיע לחתונה כי הוא חבר של גיסי. גיס אחר שלי אמר לי שיש פה מישהו שנראה שהוא מתאים לי. אני כל הזמן רציתי מישהו אתיופי. בשירות הצבאי שלי הייתי עם אתיופים ואני ממש אוהבת את העדה הזו. אני בכלל לא הייתי בעניין של להכיר מישהו באותו זמן. בסוף החתונה גיסי ניגש אליו ושאל אותו אם הוא פנוי. הוא ענה לו שכן. הוא לקח ממנו את מספר הטלפון ומשם זה התגלגל". לפני שנה הם עמדו בעצמם מתחת לחופה.
שלמה נולד בישראל וגדל בנתניה. הוא למד בפנימיית "בית הילדים אמונה אלעזרקי" בעיר וכיום תפארת עובדת כרכזת באותה פנימייה. "שלמה גדל בפנימייה, והיא נתנה לו המון ותמכה בו לאורך כל הדרך. היום זה הזמן להחזיר למקום הזה". שלמה החל ללמוד לאחרונה חינוך בלתי פורמלי.
"אני חושבת שבהתחלה זה היה קצת מוזר לראות זוג מעורב הולך ברחוב", אומרת תפארת. "אבל היום אני כבר לא שמה לב לדברים האלה. יכול להיות שזה עדיין נראה לאנשים מוזר, אבל אני פחות מרגישה את זה. היום זה משהו שקורה יותר.
מבחינת המשפחה לא היתה שום בעיה. בהתחלה מאוד פחדתי מהתגובה של סבתא שלי, אבל מייד כשהיא הכירה אותו הכל היה בסדר. היום היא ממש 'חולה עליו', ממש אוהבת אותו".
תפארת מקווה שנישואים כאלה יהיו יותר ויותר. "אני לא רואה סיבה שלא יהיו יותר נישואים כאלה. מה זה משנה, צבע העור? הרי בסופו של דבר כולנו ישראלים. זה לא אמור להיות עניין. זה צריך להיות הרבה יותר נרחב".
ביזן וטל גלעד | קריית ביאליק
ביזן וטל גלעד נשואים קרוב ל־20 שנה ולהם שלושה ילדים: ליאל, תלמיד י"ב; אופק, בכיתה ח'; וליהיא בכיתה ד'. ביזן בעלת תואר שני במינהל ציבורי למנהלים והיא חברת האסיפה הכללית ברשת המרכזים הקהילתיים בקריית ביאליק. טל בעל תואר שני מהטכניון והוא עובד בתעשיית הבטון.
לדברי ביזן: "המשפחה הגיבה באהבה ובקבלה את הזוגיות היפה שנרקמה ביני ובין טל. ככלל אני רואה את מגמת ההשתלבות המבורכת של בני העדה והיא לדעתי במגמת שיפור. עם זאת, בוודאי אפשר ורצוי שהמצב ישתפר עוד, וזה לא יהיה אישיו שצריך לציין. בעיקר לא אחרי 40 שנות עלייה".
על הצלחת הקשר בינה ובין גלעד היא מספרת: "אם יש אהבה אז אין משמעות למוצא או לכל דבר אחר. אציין בהזדמנות זו שהחברה הישראלית לא בהכרח יודעת או חשופה לתרבות העשירה והמפוארת של העדה האתיופית. תפקידה של התקשורת הוא לקחת את המושכות ולדאוג גם לסיקור אותנטי המציג את העדה בקונטקסט חיובי, ולא רק לסקר את העדה באופן מגמתי בסיקור שלילי שלרוב החברה נחשפת אליו, וכבת העדה אני ערבה שיש מספיק דברים נפלאים, פריצת גבולות והישגים נפלאים הקיימים בעדה הקסומה הזו". בהקשר זה, ביזן עצמה מנהלת הדרכה ופיתוח ארגוני במרכז רפואי ממשלתי, כאשר בעברה היא היתה מנהלת תחום אוריינות דיגיטלית במטה ישראל דיגיטלית.
אפרת וליאם ביליץ' | תל אביב
אפרת ירדאי (39) שנולדה בישראל ונישאה לליאם ביליץ' (45) שעלה בילדותו מאוקראינה, תופסת את הראש בכל פעם שהיא קוראת כתבה על זוגות מעורבים. בני הזוג הכירו באפליקציית ההיכרויות "טינדר", גילו שהם גרים 20 דקות הליכה אחד מהשנייה בתל אביב "וכל השאר היסטוריה", מסבירים השניים. כיום הם הורים מאושרים להגר־דריה, בת שנה וארבעה חודשים.
לאפרת היה קונפליקט אם להשתתף בכתבה שמדברת על זוגות מעורבים. כאמור, היא לא מתחברת לקונספט, אך מנגד רואה בו במה להעביר מסר חד וחלק: "העניין של זוגות מעורבים, ההגחכה של זה בתקשורת, מתרכזים בכך שהחברה הישראלית המיינסטרימית רוצה לטפוח לעצמה על השכם. הנה, עשינו זאת, בתוך דור-שניים לא יהיו אפליות יותר. זה שזוג אחד אתיופי והשני לא מתחבר, זה לא מעיד שום דבר על המצב החברתי של הקהילות ותמיד אני מרגישה שבסוף החברה הישראלית אומרת 'הנה ארץ ישראל היפה'", מסבירה ירדאי, יו"ר אגודת יהודי אתיופיה ודוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א.
מבחינתי, המפגש שלנו הוא לא הפריה בין־תרבותית, אני לא רואה במפגש שלנו משהו שונה ממפגש בין שני בני אדם שהם לא מאותה השכונה. מה שיותר מחבר בינינו הוא ששנינו גדלנו בפריפריה, היתה לנו פחות או יותר את אותה הסביבה. אנחנו בני אדם עם עולם תוכן רוחני - משפחות, סיפורים, נרטיבים והיסטוריה, וכל אחד מביא את הצד שלו. מסלול החיים שלנו שבתוכו שזורים חוויות החיים שלנו הוא שחיבר בינינו", מסבירה ירדאי.
ביליץ', איש היי־טק, מהנדס תוכנה במקצועו, מספר כי "אף פעם לא הבנתי למה עושים עניין מצבע עור. אנחנו חיים קשר של בני אדם, מה זה משנה הצבע? יש לנו כל כך הרבה דברים שהם חופפים ומתאימים בוודאי בעולם הנפש־אינטלקט".
השתתפו בהכנת הכתבה: ירון דורון, אסף גולן, דניאל רוט־אבנרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו