האמנה הבינלאומית שפוגעת בילדים לאימהות יהודיות

את השם "האג" אנחנו שומעים בעיקרכשבית המשפט הבינלאומי בהאגפותח בחקירה נגד מדינת ישראל או חיילי צה"ל, אבל מתברר שהאג משפיעה גם על חייהם של אימהות וילדים רגילים לגמרי, גם כאלו שמעולם לא שירתו בצבא.

"אמנת האג", ובשמה המלא: "האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים", היא אמנה שנחתמה בהאג בשנת 1980, ונועדה למנוע חטיפה של ילד בידי אחד ההורים לאחר סכסוך משפחתי או גירושין. לפי האמנה, שעליה חתמה גם מדינת ישראל, אסור להעביר ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת הוריו או האפוטרופוס; אם הוברח הילד לארץ אחרת, ניתן להגיש בקשה להחזרתו, והמדינות החתומות על האמנה מתחייבות להחזיר אותו לארץ שממנה נחטף.

מבצעים גדולים על ספא ופינוקים

אך על אף שהאמנה נועדה להגן על ילדים מפני חטיפה, לעיתים היא דווקא פוגעת בהם. בעמותת "יד לאחים" נתקלים מדי פעם במקרים מורכבים של נשים יהודיות בחו"ל עם בן זוג לא-יהודי, ולאחר שהן מחליטות לעזוב את בן הזוג, נתקלות בהשלכות של האמנה על חייהן וחיי ילדיהן.

"המטרה של אמנת האג היא מטרה טובה", אומרת מירי איצקוביץ, סגנית מנהלת המחלקה להצלה מטמיעה ב"יד לאחים", שמטפלת בנשים ובנות שנמצאות בקשר עם לא-יהודים ומבקשות עזרה, "אבל לפעמים היא בעייתית כי היא לא נותנת מענה לנשים במצוקה".

לדבריה, בכל שנה פונות ל"יד לאחים" כעשר נשים בבקשה לסעד במקרה של מחלוקת על משמורת עם הורה לא-יהודי, "אבל אנחנו גם מקבלים מידע על נשים ששוקלות להיכנס לקשר כזה. במקרה כזה אנחנו מבקשים להעביר מראש את המסר לאימא, להסביר לה שאם היא תלד ילד בחו"ל, היא לא תוכל לחזור איתו לארץ עד שימלאו לו 18 שנה. לצערי, לרוב האהבה מסנוורת. אנחנו מנסים, אבל לא תמיד אנחנו יודעים אם המסר התקבל".

"הנשים שפונות אלינו הן נשים שנמצאות בקשר אלים ובעייתי וחוות ניכור ובידוד בשל המגורים במדינה זרה. אימא כזו מרגישה שכל העולם סוגר עליה. היא לבד, בן הזוג שלה לרעתה, המשפחה שלו עוינת אותה, וגם החוק תופס אותה בצד הלא נכון. בחו"ל לא תמיד מבינים את הצורך של קטין לגדול דווקא אצל אמא שלו. גם במקרה שהילדים חווים הטרדה מצד האבא והאמא מתלוננת, לא תמיד היא תקבל סעד מבית המשפט, לפעמים בגלל קשיי שפה, לפעמים בגלל בירוקרטיה או חוסר אמון, ואנחנו אלו שפוגשים את הצער והסבל של הילדים והאימהות האלו".

"בסופו של דבר, מזווית המבט של החוק, האימא 'חוטפת' את הקטינים", מסבירה איצקוביץ, "אבל כשאימא פועלת ככה, זה פשוט כי אין לה ברירה אחרת. אנחנו פוגשים נשים במצבים קשים מאוד, שחוות התעללות ונמצאות במדינה זרה, ללא תמיכה. כשהן מצליחות לצאת משם ולהגיע עם הילד לביקור מולדת אצל ההורים, בסוף, כשמגיע היום האחרון והן צריכות לחזור לחו"ל, הן פשוט לא מסוגלות לעשות את זה".

במקרה כזה, האב פונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, שממנה את בית המשפט בארץ לבדוק את הנושא. "האימא צריכה לגייס עורך דין באופן מיידי", אומרת איצקוביץ, "כאשר העלות של הייצוג המשפטי מתחילה ב-150 אלף שקלים. לצערנו, אבל זה חסר סיכוי מראש. לרוב, בית המשפט יחייב את האימא לחזור לארץ מגוריי האבא. אם היא תסרב, יעלו בכוח את הילדים על מטוס וישלחו אותם לחו"ל, וגם יוציאו צו מעצר של האינטרפול כנגד האימא".

עד היום פנו לארגון נשים יהודיות מטנזניה, דרום אפריקה, שוודיה, הונגריה, ניו זילנד, ספרד, יוון, ומדינות שונות בארה"ב – ולאחרונה, בעקבות מצב הלוחמה בקזחסטן, פנתה ל"יד לאחים" גם אימא יהודייה תושבת המדינה הסובייטית לשעבר. "למעשה, הדרך היחידה לשכנע את בית המשפט להשאיר את הילד בידי ההורה ה'חוטף', הוא במקרה של סכנה לשלומו של הילד, כך שיכול להיות שדווקא המקרה של האימא מקזחסטן יתברר כמקרה שיש לו פתרון מהיר, אבל ברוב המוחלט של המקרים אין מה לעשות, ולכן מראש צריך שלא להגיע למקום כזה".