המחנך והוגה הדעות אליעזר שביד הלך לעולמו בגיל 92

שביד היה חתן פרס ישראל ופרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית • כתב 40 ספרים וביניהם: "שלוש אשמורות", הערגה למלאות ההוויה" ו"היהודי הבודד והיהדות"

פרופ' אליעזר שביד , צילום: מרים צחי

פרופסור אליעזר שביד, הוגה הדעות, המחנך וחתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל, נפטר והוא בן 92. 

שביד, יליד ירושלים (1929) התחנך להורים בני העלייה השלישית. אביו, צבי ישראל שביד היה סופר ומשורר עברי ואימו, אסנת רוזין, היתה מחנכת. לאחר לימודיו בבית הספר התיכון של "זרם העובדים" בירושלים, יצא להכשרה חקלאית בקיבוץ כפר בלום ולאחר מלחמת העצמאות בה לחם בגליל העליון, נמנה עם מייסדי קיבוץ צרעה.

ב-1953 החל ללמוד באוניברסיטה העברית פילוסופיה עברית, קבלה ותולדות עם ישראל ולאחר שסיים בהצטיינות את התואר השני כתב דוקטורט בנושא "הביקורת המושכלת על האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים". מקץ כמה שנים - 1967- כבר נהיה לדרגת מרצה בכיר. בשלב זה בלט יחודו דאז לאור מחקרו בתחום הפילוסופיה היהודית החדשה- שהמידע לגביו באותן שנים היה מועט למדי. במקביל לעבודתו זו לימד בשורת בתי ספר ואוניברסיטאות בהן, בין היתר, אוניברסיטאות חיפה ובן גוריון-בשנות ייסודן, המכון להשכלה ומחקר בבית ברל, תיכון ליד"ה ועוד.

מספריו של שביד, צילום: דוד ברון

זאת ועוד, ייעץ למשרד החינוך בשורת נושאים בהם הצעת תוכנית בהוראת לימודי היהדות כתרבות בבתי הספר הממלכתיים הכלליים- שלא יושמה לבסוף- והיה שותף להקמת מכון "כרם" להכשרת מורים במגמה יהודית הומניסטית ולימד בו משך עשור. 

בתפיסתו הרעיונית, שביד לכד את הבסיס היהודי התרבותי- הרוחני ככזה החיוני לזהותה הציונית של ישראל ולקיומה כמדינת לאום דמוקרטית. בהקשר זה, לא פעם אתגר חילוניים ודתיים כאחד בתפיסתו ביחס לתרבות היהודית. 

ב-1994 קיבל את פרס ישראל למחשבת ישראל. לימד בשורת מכונים ואוניברסיטאות בארץ וכמרצה אורח באוניברסיטאות בארה"ב ובאנגליה, בהן סטנפורד, ייל ואוקספורד. בין שורת פעילויותיו, השתתף בהקמת מכון שכטר בראשית שנות התשעים ולימד בו עד 2007. 

עיסוקיו המרובים הולידו תוצרים חריגים ברוחב היקפם: שביד הוציא תחת ידיו כ-40 ספרים וכ-900 מאמרים שעסקו בסוגיות של בעיות הנוער והחינוך היהודי בישראל, בין ישראליות ליהדות, בין חילוניות יהודית לדת, עיסוק בזרמי הדת היהודית ובין ישראל לתפוצות ועוד. חלק אחר מכתביו והגותו נוגע לתולדות הרעיון הציוני והלאומיות היהודית על גלגוליה.

בין ספריו: "שלוש אשמורות" (1964), הערגה למלאות ההוויה" (עיון בשירת ביאליק וטשרניחובסקי-1968), "היהודי הבודד והיהדות" (1974), "ספר מחזור הזמנים" (1984), "לקראת תרבות יהודית מודרנית" (1995), "הדילמה הקיומית והמוסרית של ההתנגדות המזויינת בגטו" (2006), "רעיון העם הנבחר והליברליות החדשה" (2016).

נוסף לפרס ישראל קיבל תואר דוקטור לשם כבוד במדעי היהדות מטעם הסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק (1996), דוקטור לשם כבוד מההיברו יוניון קולג' (2007) ויקיר ירושלים לשנת 2015.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר