באחת מהרצאותיי פתחתי בסיפור משעשע ששמעתי מידידי, שליח חב"ד בבלגיה, שהתרחש באחת השנים כאשר חג החנוכה ותחילת השנה האזרחית חלו באותו זמן.
ידידי נחת בארץ בטיסה אשר הגיעה מאחת ממדינות אירופה. מייד לאחר הנחיתה המוצלחת, כאשר המטוס עדיין בנסיעה לכיוון ה"שרוול" לחניה, בירך הקברניט את נוסעיו במערכת הכריזה: "ברוכים הבאים לנמל התעופה בן-גוריון, חנוכה שמח לעומדים ושנה טובה ליושבים". כל נוסעי המטוס, על יושביו הסבלניים ועל עומדיו הלחוצים, חייכו. זה לא סוד שעם ישראל ניחן באנרגיות ובעוצמות ייחודיות, כמו גם ברצון עז לנצל כל רגע פנוי וכל הזדמנות - אמר לי הידיד, אך בהחלט ניכר היה שהאבחנה של הקברניט הייתה די מדויקת.
ברגע שסיפרתי את הסיפור, נשאלתי על ידי אחד מהמשתתפים בהרצאה: האם היהדות מתכחשת למציאות של שנה אזרחית חדשה?
האמת היא שדורות רבים עסקו בסוגיה. מחד מדובר לכאורה בציון היום הראשון לתאריך השנה האזרחית, ולא סתם תאריך אלא כזה שאנו משתמשים בו מדי יום, ואף בציבור המקפיד לציין רק את התאריך העברי הרי שהמציאות מחייבת להתייחס ללוח השנה האזרחי. שכן המשכורות, חשבונות הבנק, ושאר העניינים הבירוקרטים מסתמכים על תאריך זה. מאידך, על אף הספק שבדבר, מניין השנים האזרחי מיוחס למניין השנים להולדת מייסד הדת הנוצרית.
מעדויות הקהילות השונות באירופה, כפי שפורסמו במקומות שונים, עולה כי ניכרת תכונה מיוחדת מסביב לתאריך זה ודומיו, בקרב אנשי הקהילה היהודית אשר כינו ימים אלה בשם "יום אידם" – יום חג שהיה מועד לפורענות ולמעשה פוגרומים וטבח, שוד וביזה, כאירועי המשך להוללות ול"שמחת חגם". דיסוננס זה היה פתח לוויכוחים תיאולוגיים ודתיים בדבר הקשרי התאריך באופן ישיר לדתות אחרות, למאפייניו ולפולחנו. השאלה המרכזית הייתה בדבר ההיתר היהודי-דתי להשתמש בתאריכים הלועזיים. יש שחששו להשתמש בתאריך שמיוחס לדתות אחרות ויש שחששו מעצם העובדה של אי שימוש בתאריך היהודי.
הרמ"א (ר' משה איסרליש) רבה של קראקוב בפולין במאה ה-16, ופוסק יסודי בלוח הספרים היהודי, מציין באחד מתשובותיו (שו"ת הרמ"א נ"א) מספר פעמים תאריכים לועזיים. כך לדוגמה כתב: "בשנת אלף תקמ"ו (1546) בדיצימב"ר.....", ו-"כ"ט אפרי"ל תקמ"ז למספרם".
הרב משה סופר (שרייבר), שנפטר בשנת 1839, ושנודע בכינוי החת"ם סופר (על פי ספרו "חידושי תורת משה סופר") היה ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים, הסתייג משימוש מלא בתאריך לועזי שמא הציווי בתורה "החודש הזה", ראש חודש ניסן, "לכם ראש חודשים, ראשון הוא", מחייב את העם היהודי להשתמש אך ורק בתאריך העברי. לכן יש שהקפידו בעקבותיו לרשום את שם החודש ולא את מספרו. החת"ם סופר לא היה היחיד, ונראה שרבים מפוסקי אשכנז העדיפו להשתמש בשמות החודשים ולא במספר החודש. עם זאת נראה שלא הייתה מניעה מלהשתמש בתאריכים הלועזיים כשעלה צורך כזה.
למרות החשש מצד רבים להשתמש בתאריכים הלועזיים, מכיוון שהתייחסו לדת הנוצרית וחששו מהאיסור בתורה "ובחוקותיהם לא תלכו", רבים מהפוסקים ביטלו חשש זה בשל כמה סיבות. בין היתר הסבירו הפוסקים כי הגדרת האיסור להידמות לדתות אחרות מתייחסת לעשיית מעשה אשר אינו נראה כלוגי אלא כמצווה דתית גרידא. הסבר אחר הוא שמעשה המוגדר כ"פריצות", הוא חריגה מהותית מכללי הצניעות והקדושה. שתי סיבות אלה אינן נכללות בשימוש בתאריכים הלועזיים.
לדבריהם של הפוסקים ניתן גם להוסיף את העובדה שנראה שהתאריך שנמצא בשימוש כיום אינו מהווה בהכרח אינדיקציה נכונה למספר השנים לייסוד הדת הנוצרית, אלא מתאים יותר לכינון הקיסרות הרומית או שילוב של מספר חישובים. הרב עובדיה יוסף זצ"ל מסביר כי בספירות זמנים טכניות, אשר מקובלות על העולם כולו, אין מקום לחשוש כלל לאימוץ חוקות העולם ומנהגיו הדתיים כשם שאין חוששים להשתמש בקביעת הזמנים בשעון.
לצד זאת, יש לציין כי בפועל התאריכים היום אינם כלל כפי שהיו לפני כמה מאות שנים. תיארוך הספירה שונה בשנת 1582 בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13, שכן חג הפסחא אמור לחול ביום הראשון בשבוע אחרי יום מילואו של הירח שחל אחרי 21 במארס, הוא יום ההשתוות האביבית.
הסיבה לכך היא שתצפיות במצפה האסטרונומי של הוותיקן, שנערכו בשנת 1582, הראו בבירור כי 21 במארס חל עשרה ימים אחרי שוויון היום והלילה. לאור זאת מונו כמה תיאולוגים ואסטרונומים, אשר הציעו כי אורכה הממוצע של השנה יתקצר, והיא תתקרב מאוד לאורך הממוצע של שנת השמש ("השנה הטרופית"). המתכנן הראשי של לוח זה היה האסטרונום והמתמטיקאי כריסטופר קלאוויוס.
השינוי נכנס לתוקף עם עדכון תאריך ב-4 באוקטובר 1582, כך שעל פי הצו ובמקום התאריך 5 באוקטובר חל למחרת 15 באוקטובר. ספירת ימי השבוע לא השתנתה. יש לציין שלא כולם אימצו את השינוי. ברוסיה, לדוגמה, המשיכו בשיטת החישוב הקודמת, כך שיצא למשל שמהפכת אוקטובר - המהפכה הבולשביקית ברוסיה, שבה הודח הצאר הרוסי והונהג משטר קומוניסטי הייתה בכלל בנובמבר (ב-7 בנובמבר 1917).
עם קביעת הלוח הגרגוריאני נקבע גם כי היום הראשון של חודש ינואר יהיה תחילת הספירה של השנה. הסתגלות העולם לספירה זו הייתה רווית מהמורות, אך כיום ספירה זו משמשת ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות תאריך זה משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי.
חשוב לציין כי כל הדברים הללו מתייחסים אך ורק לשימוש בתאריך הלועזי, ולא בציון היום הראשון בשנה האזרחית כיום חג. נראה שההיתר הרבני לשימוש בתאריך הלועזי נועד להתאים שפה ברורה ובינלאומית, אך כאשר הדבר לא נדרש - ישנה חשיבות לשימוש בתאריכים העברים שמייחדים אותנו כעם וכאומה. הדבר נכון ונחוץ הן בשימור הלמידה וההכרה בקרב בני הדור הצעיר בשימוש בלוח העברי, והן בשמירת היכולת לקביעת חגי ישראל ומועדיו.
הרב שרגא נתן דהן הוא קצין במיל'. בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו