קרוב ל-40 שנה שאני מגיע למירון בל"ג בעומר. מאז זכיתי להיות מנהל לשכתו של הרב הראשי לישראל הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל. ממנו למדתי את הסוד המיוחד של התפילה בקברי צדיקים בכלל, ובקבר הרשב"י בפרט. הרגשת התעלות בתפילה, השמחה הגדולה השוררת שם והשהות בקרב המוני בית ישראל מכל שכבות העם, אשכנזים וספרדים, חרדים, דתיים וכאלו שרק כיפת שמיים עליהם, היא הרגשה נפלאה שמי שלא חש אותה על בשרו לא יוכל להבינה.
השנה, בשל שמחה משפחתית, לא נסעתי למירון והרגשתי בתוכי את החיסרון. לצערי הרב, החשש מפני אסון המוני מקונן בתוכי מזה שנים רבות. האמירה "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק", הקשורה לנושא הלכתי שבו סומכים על שיטת רבי שמעון בר יוחאי גם כאשר ההלכה אינה כמותה, התפרשה תרתי משמע. הבאים למירון סמכו על הדוחק הקיים שם והיו בטוחים שיקרה נס ולא יקרה חס וחלילה אסון.
איני יודע מה קרה השנה ומה הן הסיבות לאסון הנורא. כנהוג במקומותינו, בוודאי תוקם ועדת חקירה ויימצא האשם. אולם ברצוני להאיר נקודה שאינה כל כך ידועה לציבור הרחב. למי שייך קבר הרשב"י? מי מנהל אותו? מי מתחזק את המקום? מי קובע את שבילי ההליכה? את מקומות ההדלקה ואת החלוקה ביניהם?
במקום הקבר ובסביבתו יש חלוקה של הקדשות שונים עוד מהתקופה העות'מנית. חלוקה זו נמשכת עד היום. לפני כ-30 שנה הוקמה על ידי הממשלה ועדה בראשות פליאה אלבק ז"ל, מנהלת המחלקה האזרחית במשרד המשפטים, עודד וינר, מנהל המקומות הקדושים, ואנוכי, שכיהנתי אז כמנהל בתי הדין הרבניים.
ישבנו עם אנשי מירון, חקרנו ובדקנו את הנושא לעומקו. הגשנו דו"ח מסכם שבו קבענו כי האחריות לקבר הרשב"י ולכל סביבתו צריכה לעבור למדינת ישראל. השלטון העות'מני אינו קיים יותר ואין צורך שגופים פרטיים ינהלו את המקום ויתחזקו אותו. מה עוד שהעוינות הרבה ששררה אז בין ההקדשות השונים לא אפשרה לנהל את המקום כראוי.
לצערי, ההמלצות שלנו לא מומשו. אני קורא לממשלה לקחת על עצמה את האחריות למקום הקדוש הזה, לפתח אותו, ליצור בו דרכי גישה ומסלולי הליכה שעומדים בתקני הבטיחות המחמירים ביותר. זה אינו יכול להישאר מקום אקס-טריטוריאלי. אל תסתפקו במציאת הש"ג האשם! תתקנו את המצב מן היסוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו