דור שני לניצולי שואה נוטר טינה לא מבוטלת כלפי הפולנים, כך עולה ממחקר חדש שערך ד"ר וילי אברהם מהמכללה האקדמית ספיר. על פי המחקר, האיבה קיימת על אף השנים הרבות שעברו מאז השואה, והעובדה שרבים מהוריהם אינם בין החיים.
המחקר, שמתפרסם על רקע העימות מול פולין בכל הנוגע לזיכרון השואה, נערך בישראל ונעשה בשיתוף עם ד"ר אברהם פיזם והדוקטורנט מרקוס מדירוס מאוניברסיטת פלורידה. במחקר השתתפו 240 אנשים, בני הדור השני לניצולי השואה, שספגו באופן עמוק את הזוועות, וחלקם אף מצויים עד היום בטראומה כתוצאה מכך.
ד"ר אברהם ציין כי יש שלושה גורמי מוטיבציה עיקריים, שמובילים את בני הדור השני לביקור בפולין, ובראשם האיבה למדינה. נוסף על כך, הרצון ללמוד על מה שהתרחש בשואה, והיגון והצער שהם חשים חרף השנים שעברו.
רמת האיבה כלפי פולין בקרב הדור השני היא בממוצע של 4 בסקאלה של 1 עד 7. כמו כן, התגלה כי הם חשים יגון על מה שהתרחש בפולין בציון ממוצע של 3.21 בסקאלה של 1 עד 5. נוסף על כך, הביעו בני הדור השני עניין רב בגילוי של מה שהתרחש באושוויץ - ממוצע של 4.99 בסקאלה של 1 עד 5.
אחד הממצאים המעניינים במחקר הוא כיצד בני הדור השני תופסים את הביקור במחנה ההשמדה אושוויץ. אף שיש רצון להגיע למחנה ולראות היכן התרחשו הדברים, ככל שהאיבה כלפי פולין גדולה יותר, כך יש הסתייגות גדולה יותר מביקור במקום - על אף הסקרנות.
"מי שחשים איבה מאוד גדולה כלפי פולין תופסים יותר את האתר כלא אטרקטיבי. הם לא מוכנים לבקר במקום אף שיש ממד גדול מאוד של סקרנות", מסביר ד"ר אברהם, מומחה להתנהגות צרכנים והתנהגות תיירותית במכללה האקדמית ספיר.
החוקר ציין שהמסקנה המרכזית מהמחקר היא שהטראומה של בני הדור השני והאיבה כלפי פולין עדיין מוחשיות מאוד: "למרות שעברו כל כך הרבה שנים, עדיין יש איבה מאוד משמעותית כלפי פולין, וזה משפיע על הנכונות להגיע לאושוויץ. המחקר מוכיח בוודאות שעדיין יש טראומה חד־משמעית מהשואה בקרב הדור השני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו