השדים, שמתוארים בתרבויות רבות מסביב לעולם כיצורים על-טבעיים מרושעים הנמנים על כוחות האופל, נזכרים כבר במקרא כדמויות לפולחן פסול: "יזבחו לשדים לא אלוה, אלוהים לא ידעום", אומר ה' בביקורת לבני ישראל הזונחים את עבודתו, ונוהים אחרי עבודת השדים, שהיא "חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם". ביקורת דומה נשמעת מפי מחבר תהילים, מאות רבות של שנים לאחר מכן: "ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים". זה לא עזר, וגם בימי המלך ירבעם ואף בימי המלך יאשיהו עוד היה נהוג פולחן השדים-שעירים.
גם בספרות חז"ל השדים נוכחים, שם הם מתוארים כחצי אדם חצי מלאך, וזוכים לשמות כלליים כמו "מזיקים", "לילין" ו"רוחין", וגם לשמות פרטיים, ובהם "סמאל", "לילית" ו"אשמדאי" הידוע לשמצה (יש אומרים שאסור לומר את שמותיהם בכלל ובפרט לא בשעות החשכה, אז אנא, אל). חז"ל גם מתארים את המראה החיצוני של השדים הדומה לזה של בני אדם ואת צורת רגליהם הדומה דווקא לזו של רגלי תרנגולת, ואגב דיון צדדי גם חושפים אחת מתכונותיהם המציקות ביותר של השדים: זדוניותם.
המשנה במסכת גיטין קובעת שניתן לכתוב גט לאשתו של אדם שנפל לבור מים, וזעק משם לפני שמת שהוא נותן גט לאשתו. והגמרא תמהה: ואולי זה לא היה אדם שזעק, אלא שד שהחליט לחמוד לצון? מתוך כך דנה הגמרא במאפייניו הפיזיים של השד, ומסיקה שיש לו "דמות אדם" ו"בבואה", שהיא צל או אולי השתקפות במים או במראה, מה שאין לערפדים לפי המיתולוגיה העממית, אך לא "בבואה דבבואה", כלומר, צל של צל או השתקפות של השתקפות (מוזמנים לנסות: תפסו שד ושימו אותו בין שתי מראות ותיווכחו בעצמכם).
בין שלל השדים שנזכרים במקורות, המסוכן והמפחיד מכולם הוא קטב מרירי. שמו נזכר לראשונה בשירת האזינו, שמתארת את העבר והעתיד של עם ישראל – וגם את העונשים שמהם נסבול אם נחטא, שביניהם ניתן למצוא את "קטב מרירי", שנזכר לצד רעיו המפחידים "מזי רעב", "לחומי רשף", "שן בהמות" ו"זוחלי עפר". מיהם "קטב מרירי" ורעיו? – נראה שבפשט הכוונה היא לשמות של פגעים שיפגעו בבני ישראל – רעב, סופות של אש, חיות טרף וכדומה, כאשר "קטב מרירי" הוא מגיפה קטלנית ומדבקת כמו דבר או אבעבועות שחורות.
בפי חכמים, לעומת זאת, קטב מרירי מתואר בצורה ציוריות בהרבה: "קטב מרירי עשוי כמין קליפין קליפין, שערות שערות, עיניים עיניים, ובעין אחת הוא רואה, ועינו לתוך ליבו, ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין חמה לצל, ומתגלגל ככדור, ושולט מארבע שעות ועד תשע, ושולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, וכל מי שרואה אותו נופל על פניו ומת".
משום החשש מנזקיו של קטב מרירי בתקופה זו של השנה, נקבע להלכה ש"צריך ליזהר שלא ילך יחיד בשעות הצהריים משום שקטב מרירי שולט" – כלומר, שיש להיזהר שלא ללכת לבד במקומות שוממים בימי בין המצרים, מתחילת השעה הזמנית הרביעית של היום ועד לסוף השעה התשיעית (שמקבילים בערך לשעה שמונה ורבע בבוקר לפי השעון המקובל בימינו ועד השעה שתיים בצהריים). יש גם כאלו שנהגו להיזהר בימים אלו מאותה סיבה מעשיית כל דבר שיש בו סכנה, כמו נסיעות מיותרות, שחייה או ספורט אקסטרים לסוגיו. תכל'ס, מה רע לשבת בבית עם מזגן בחום הזה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו