סערת הפגיעות הטקסיות: ״לפעול נגד מי שפוגע - לא להכפיש ציבור שלם״

יו״ר איגוד רבני קהילות, הרב אריאל אליהו, יצא נגד הכללת הציבור הדתי בסוגיית הפגיעות המיניות הטקסיות:בתגובה לדבריראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, הרב אליהו הבהיר כי המלחמה בפשעים חמורים אלו היא קריטית, אך אסור שתהפוך לכתב אישום נגד המגזר כולו. "כשיש גידול פרא בגוף בריא, מסירים את הגידול בניתוח חד ומדויק - אך לא מכריזים על הגוף כולו כחולה אנוש", כתב. עוד הדגיש כי יש להילחם ברשע מבלי "לשרוף את הבגד כולו".

"התחתית של השחור": ילדות שנאנסו בטקסי פולחן חושפות את הזוועות | תחקיר

"דבריו הכואבים של הרב יעקב מדן שליט"א, ראש ישיבת הר עציון, היוצאים מלב כואב ודואב, נשמעו היטב בקרבנו", פתח הרב אליהו. "זעקתו על עדות קשה ועל פגיעות חמורות בנפש ובגוף היא זעקה שאסור להישאר אדישים אליה. אכן, פגיעה בילד או בילדה היא 'שפיכות דמים' כפשוטו, והיא מחייבת טיפול שורש, עקירה מן היסוד והוקעה מוחלטת של הפוגעים, יהיו אשר יהיו, ויהיה מעמדם אשר יהיה".

"נוקטים ביד קשה"

הרב אליהו התייחס לבית הדין המיוחד לטיפול בפגיעות מיניות, שהקים איגוד רבני קהילות, בנשיאות הרב שמואל אליהו: "בבית הדין המיוחד שהקמנו באיגוד רבני קהילות אנו רואים לצערי מקרים קשים, ואיננו מהססים לנקוט ביד קשה ובלתי מתפשרת.אולם, דווקא מתוך האחריות הזו, אני מבקש לחלוק על ההגדרה של "נרקיסיזם חברתי" ועל הטענה כי הציבור הדתי כולו לוקה בעיוורון בשל הרצון לראות את עצמו כ"יפה וטהור".

"ישנו הבדל תהומי בין "השתקה" לבין "פרופורציה"״, הדגיש הרב אליהו. ״הציבור הדתי-לאומי, על אלפי בתי הכנסת שבו, הוא ציבור בריא, ערכי וקדוש. בתי הכנסת שלנו הם מקדשי מעט, מלאים בתורה, בחסד, בקהילתיות ובערבות הדדית. הם אינם זירות פשע. הניסיון לצבוע את ספסלי בית הכנסת כולם בצבעים עכורים בגלל מעשיהם של יחידים סוטים ורשעים, הוא עוול מוסרי לציבור שלם".

לדבריו, ״כשאנו מכלילים ואומרים "זה קורה אצלנו", כשאנו משתמשים במונחים של "פגיעות טקסיות" כתופעה רווחת המאיימת על כל קהילה, אנו עלולים לגרום לשני נזקים חמורים: הראשון, יצירת בהלת שווא וחשדנות הרסנית שתרחיק הורים וילדים מבתי הכנסת ומחיי הקהילה הבריאים״.

הנזק השני, והחמור יותר, אותו הזכיר הרב אליהו הוא טשטוש הפוקוס. "כולם אשמים, אז אף אחד לא אשם. הדרך של בית המדרש שלנו, דרכו של מו"ר אבי הרב שמואל אליהו שליט"א ושל סבי מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, היא חדה וברורה: אפס סובלנות לפוגעים, ומאה אחוז אהבה לציבור.

"אנחנו לא 'מסתירים' את הפגעים מתוך נרקיסיזם. אנחנו נלחמים בהם כדי לבער את הרע מקרבנו, בדיוק מפני שאנחנו מאמינים שהמחנה שלנו צריך להיות קדוש".

"כשיש גידול פרא בגוף בריא", הוסיף, "מסירים את הגידול בניתוח חד ומדויק, אך לא מכריזים על הגוף כולו כחולה אנוש. אל לנו לאמץ את הרטוריקה הפרוגרסיבית שמבקשת לפרק את הביטחון במוסדות הקהילה והמשפחה. עלינו לחזק את הקהילות, לתת כלים לרבנים ולגבאים לזהות נורות אדומות, ולעודד נפגעים להתלונןבידיעה שיימצא להם קשב מלא וטיפול מקצועי והלכתי נוקשה נגד הפוגע".

"פטיש מרסק"

לסיום, הרב אליהו פנה לרב מדן, וכתב: "אנו שותפים מלאים לכאבך ולמלחמתך ברוע. אך הבה נעשה זאת בפינצטה כירורגית, ולא בפטיש המרסק את האמון הבסיסי של הציבור בקהילותיו. הציבור שלנו אינו "נרקיסיסט" כשהוא מביט במראה ורואה ציבור נפלא, מוסר נפש ותורני. הוא פשוט רואה את האמת. ובתוך האמת הגדולה הזו, ישנם גם כתמים שחורים שחובה עלינו לנקות - מבלי לשרוף את הבגד כולו".