כשחושבים על הארגונים הנאציים שביצעו את זוועות השואה, עולים בראש שמות כמו האס.אס, הגסטפו או המשרד הראשי לביטחון הרייך. אבל מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב עת להיסטוריה גרמנית חושף את תפקידה המרכזי של "לשכת הפיהרר של המפלגה הנאצית", גוף נאצי שכמעט נשכח מההיסטוריה ומציב אותו כאחראי ישיר על רצח מעל למיליון יהודים.
במחקרו, מציג פרופ' מרטין קיפרס מאוניברסיטת שטוטגרט ראיות מקיפות לכך שאותו גוף מנהלי, קטן יחסית, שתפקידו המקורי היה לטפל בדואר הפרטי של היטלר - היה למעשה האחראי הישיר על שלושה ממחנות השמדה הקטלניים עם היקף ההרג הרב ביותר: בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה. במחנות אלה נרצחו כ-1.6 מיליון יהודים במסגרת מבצע ריינהרד, הקמפיין להשמדת יהודי פולין.
"עד היום, המחקר ההיסטורי התמקד בעיקר באודילו גלובוצ'ניק, מפקד האס.אס והמשטרה במחוז לובלין, כאחראי על מבצע ריינהרד", מסביר קיפרס. "אבל ניתוח מעמיק של עדויות משפטיות, מסמכים ארכיוניים ובעיקר אוסף תצלומים ייחודי שהתגלה לאחרונה, מגלה תמונה שונה לחלוטין".
מרצח חולים לרצח עם
הסיפור מתחיל ב-1939, כאשר הלשכה קיבלה אחריות על תוכנית "האותונזיה" - רצח שיטתי של יותר מ-70,000 חולי נפש ונכים. במשך שנתיים, אנשי הלשכה פיתחו מומחיות קטלנית: הם ערכו ניסויים בשיטות הריגה שונות, בנו תאי גזים והקימו שישה מרכזי הרג ברחבי גרמניה, ובכך הפכו למומחים ברצח המוני תעשייתי.
בעקבות ביקורת ציבורית בקיץ 1941, נעצרה התוכנית, אך אנשי הלשכה לא פוטרו אלא הועברו למשימה חדשה. כמה חודשים לאחר עצירת התוכנית, כאשר ההנהגה הנאצית גמרה אומר לטפל בשאלת היהודים באירופה באמצעות השמדה מוחלטת והחליטה על "הפתרון הסופי", המומחיות של לשכת הפיהרר הייתה נחוצה בדחיפות.
ממצאיו המרכזיים של קיפרס מבוססים על עשרות עדויות של מעורבים שנגבו לאחר המלחמה, וממנה עולה חלוקת אחריות ברורה. אודילו גלובוצ'ניק, פקיד מבצע ומהדמויות המרכזיות והקטלניות ביותר במערך ההשמדה הנאצית, היה אמון על צוות בלובלין שארגן את גירושם והובלתם של היהודים למחנות. אלא שאחריותם הסתיימה בשערי המחנות, ומה שארע מעבר להם - היה באחריות לשכת הפיהרר בברלין. במחקר מתואר כי אחד הפקידים הנאצים הבכירים העידו כי חלוקה זו הייתה ידועה לכולם. "האנשים שניהלו את המחנות קיבלו הוראות ישירות מברלין, לא מהמפקד המקומי", ציין קיפרס.
מערכת רצח יזומה ויעילה
אחד הממצאים המרתקים במחקר מגיע מאוסף התצלומים של יוהאן נימן, סגן מפקד מחנה סוביבור, המעידים על היחס המכבד והמוערך שקיבלו הרוצחים מלשכת הפיהרר. באלבום תמונות מקיץ 1943 נראים פקידים בכירים מלשכת הפיהרר מטיילים בברלין עם נימן ועובדים אחרים ממחנות המוות - נסיעה שהייתה "פרס" על השתתפותם בשואה. תמונות נוספות מתעדות את טקס הלווייתו של נימן, בהן נצפים פקידים בכירים מהלשכה שנסעו כל הדרך מברלין לטקס.
המחקר מגלה גם כיצד פעלה מערכת ההשמדה. לשכת הפיהרר שלחה לפולין לפחות 112 "מומחים" מתוכנית האותונזיה, אשר ניסו שיטות רצח שונות, שיפרו את יעילותם של תאי הגזים, והפכו את המחנות לקטלניים יותר ויותר. "בטרבלינקה נרצחו כמעט מיליון אנשים תוך שנה אחת", כותב קיפרס. "ממצאי המחקר מצביעים כי מנגנון ההשמדה בשואה לא היה מורכב רק מציות וביצוע פקודות מלמעלה, אלא גם פיתוח תרבות של יוזמות מהשטח ומרחב פעולה שניתן למבצעים".
השלכות על הבנת השואה
לטענתו של קיפרס, הסיבה לכך שתפקידה המשמעותי של לשכת הפיהרר בשואה לא הוכר מספיק עד היום, ייתכן שקשורה בכישלונה בניהול מאבקי הכוח בברלין הנאצית ובכך שאיבדה את רוב תפקידיה למשרדים מתחרים. ממצאים אלה משנים את ההבנה שלנו לגבי השואה כיום. במקום מערכת היררכית פשוטה, שהיטלר עומד בראשה, מתגלה תמונה מורכבת יותר של ארגונים שפיתחו מומחיות קטלנית, יזמו רצח המוני ופעלו בעצמאות רבה.
המחקר חושף אמת מטרידה לפיה הרוע והרצחנות לא תמיד הגיעו ממפקדי האס.אס האכזריים, מסבירה ד"ר דניאלה אוסצקי שטרן, היסטוריונית וחוקרת גרמניה הנאצית מהתוכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי. חלק ניכר מהאכזריות הנאצית הגיעה מפקידים, בירוקרטים ואפרוריים, שהלכו בבוקר לעבודה במשרד בברלין, חתמו על מסמכים, ארגנו פגישות, ותכננו שיפורים ב"יעילות" מחנות ההשמדה. "מאחורי שולחן הכתיבה הם העבירו ידע, שיפרו טכנולוגיות שמגדילות את היקפי הרצח, והפכו את הג'נוסייד למיזם מנוהל היטב - הרחק מתאי הגזים שאותם תכננו", היא אומרת.
לדברי ד"ר אוסצקי שטרן, הגילוי בדבר תפקידה המרכזי של לשכת הפיהרר מאלץ אותנו לחשוב מחדש על המבנה הארגוני של מנגנון ההשמדה הנאצי. "במקום תמונה פשטנית של פירמידה היררכית, מתגלה מציאות מורכבת יותר של רשת ארגונים מתחרים, שכל אחד מהם פיתח מומחיות קטלנית משלו. הממצאים מדגישים כיצד ידע טכנולוגי, ניסיון מעשי ויוזמה אישית של פקידים "רגילים" היו חיוניים להפיכת האידיאולוגיה הרצחנית למציאות תעשייתית של רצח המוני. מחקרו של קיפרס מזכיר לנו שהשואה לא הייתה רק תוצר של פקודות ברוטליות מלמעלה, אלא גם של בירוקרטיה שגרתית, יעילות ניהולית ותאוות רצח שפשטה בכל הדרגים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו