מתעסקים בדיני נפשות: מי לא זכאי לקבל סבסוד עבור התרופה שלו?

ועדת סל התרופות העוסקת בסבסוד מחירי תרופות שונים עבור הציבור יצאה לדרך בשבוע שעבר. התקציב שעומד לרשות הוועדה הוא 650 מיליון שקלים, מה שאומר שתרופות רבות מאוד נותרות מחוץ לתמיכת הממשלה. החלטות הוועדה כוללות עיסוק רחב בדיני נפשות, כשסוג מסוים של חולים הזקוקים לתרופה ייחודית נבחר וסוג אחר נותר עם הטיפול או הטכנולוגיה הדרושה לריפויו מחוץ לסל.

בדקנו עם הרב יובל שרלו מה אומרת ההלכה בנוגע לוועדה מסוג זה: איך ניתן לתעדף תרופה אחת או מחלה אחת על חברתה, וכיצד ניתן להכריע בתחום שחלק מההחלטות שבו גוזרות חיי אדם לחיים או למוות.

בנוגע להחלטות בתחום הרפואי, הרב שרלו מסביר שבדרך כלל לאנשים רבים יש קדימות על פני אדם יחיד: "הדיון העיקרי בוועדה הוא אם לתת מעט לתרופות וטכנולוגיות שרוב הציבור זקוק להן, או הרבה לאלו שחולים במחלות נדירות יחסית, וכן למי שהתרופות שהם נזקקים להן קשורות בעלויות עצומות. ישנן עמדות שונות, ונראה כי עמדת ההלכה היא שהציבור קודם ליחיד. גישת היסוד צריכה להיות "מעט להרבה", ואז לנסות לפתור את הבעיה בדרכים מגוונות: לחץ על חברות התרופות, שימוש באלטרנטיבות וכד'".

מונעים או מטפלים?

בנוסף לקדימות הרוב, קיים עיקרון שקובע כי רפואה מניעתית קודמת לרפואה שמטפלת במחלות. "ההלכה רואה בחיוב את הרפואה המונעת. הדברים מתבססים על 'מצוות מעקה' (חיוב מהתורה לעשות מעקה לגג כדי שאנשים לא יפלו למטה. א.ג.), המלמדת כי אנחנו מצווים לעשות דברים כדי למנוע אסונות עתידיים", מפרט הרב שרלו, "לא זו בלבד, אלא שגם בחישובי עלות-תועלת רפואה מונעת מביאה יתרון גדול יותר מאשר התמודדות עם המחלה כשהיא מופיעה. על כן, ראוי לקדם את הרפואה המונעת, זולת אם מדובר בתרופות המצילות חיים באופן מיידי, שאז ה'חולה המוטל לפנינו' קודם".

במקרה של תרופות מצילות חיים מול תרופות שמאפשרות איכות חיים טובה, מה הקדימות? 

"מדובר סוגיית יסוד סבוכה בכל הנוגע למעמדן של תרופות העוסקות באיכות חיים, ולא בהצלת חיים או בהארכתם. ממבט ראשון, נראה שתמיד קודמות התרופות מצילות החיים על התרופות לשיפור איכות החיים, שכן פיקוח נפש דוחה הכל. משמעות עמדה זו היא שכנראה לעולם לא יהיה יתרון לסבסוד תרופות לאיכות חיים, כי תמיד תימצא תרופה מאריכת חיים קודמת לה. אולם מאמרים הלכתיים שונים קבעו שסדר זה אינו מדויק, שכן סל התרופות הוא משאב ציבורי, ומשלמי המיסים זכאים לדאוג גם לאיכות החיים של עצמם, אפילו במחיר של צמצום תרופות להארכת חיים".

לא מתחשבנים עם חולים

הרב התייחס גם למחלות שנגרמות לנו עקב התנהלות לא נכונה, כמו צריכת סוכר ומלח באופן הפוגע בבריאות, וכן גם התנהלויות אחרות בתחום. "ישנה מחלוקת גדולה מאוד בין העוסקים באתיקה, אם להתחשב בכך שהמחלה הופיעה בבגלל התנהגות המטופל, ובעקבות כך לגבות השתתפות עצמית גדולה יותר ממי שאינו אחראי למחלתו. העמדה המקובלת היא שאין לעשות זאת, מסיבות שונות: חוסר היכולת לקבוע את האחריות; התייחסות למצבו הנוכחי של החולה ואי-התחשבנות איתו; חוסר קוהרנטיות - כי רבים חולים מסיבות אחרות, ועוד. אולם נראה לי כי רוח ההלכה היא אחרת, וכן מטילה אחריות על האדם. אמנם אחריות זו מוגבלת בשל הסיבות שנכתבו לעיל, אולם קיימת, ויש להתייחס אליה", קובע הרב שרלו.

לדבריו, מדובר בסוגיה הלכתית שלא נידונה כמעט בעבר, מכיוון שהיינו בגלות ולכן לא אנו קבענו את סדרי החיים ואת העדיפויות השונות בתחום הרפואה. "לא ניתן לדבר על עמדה מדויקת של ההלכה בנושאים שהם הדילמות העיקריות של הוועדה עצמה, גם בשל העובדה שתרבות המחלוקת בישראל מלמדת שכמעט על כל נושא יש מחלוקת, וגם בשל העובדה שלא הייתה לנו מדינה עצמאית במשך יותר מאלפיים שנים, וכל הדיון ההלכתי בשאלות ציבוריות אינו שכיח בהלכה".

בסוף דבריו התייחס הרב לאחריות מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה: "מה שקובע יותר מכל את עניין סל התרופות הוא כמה כסף מוקצה לו על ידי הממשלה. זו הסוגיה האתית העיקרית, והדיון אם תקציב המדינה מנותב כראוי הוא הדיון העיקרי. מי שמכריע בשאלה זו היא המערכת הפוליטית, וטוב יהיה אם חלק משיקולי הבחירה של אזרחי ישראל יושפע מעמדת המפלגות בסוגיה זו. נביאי ישראל לימדו אותנו את החשיבות העליונה של דאגה למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, ומבחנה של זכות הקיום של החברה תלוי בכך".