מגפת החצבת שמשתוללת בערים לא מעטות בארץ גורמת לפגיעות בפעוטות עד כדי קטיעת איברים ומוות. למרות המציאות הזו, ולמרות אזהרות ובקשות חוזרות ונשנות של משרד הבריאות, ישנם הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם כנגד המחלה, תוך כדי לקיחת סיכון שלפיו הפעוטות יידבקו, ואולי אף ידביקו אחרים.
המציאות הזו הביאה אותנו לברר מה עמדת ההלכה בתחום ההתמודדות עם מחלות. האם ניתן לכפות על אדם להתחסן כנגד רצונו, והאם הורה יכול להחליט עבור הילד שלו בנושאי בריאות, כשלא פעם מדובר גם בסכנת חיים?
את השאלה הזו הפננו לרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם: "יש בדיון הזה כמה רמות שונות", מפרט הרב סתיו, "ראשית, בהלכה יש דיון בשאלה מה יהיה אם אדם מסרב לקבל טיפול רפואי. לדוגמה, אדם שמגיע אל הרופא כשהוא סובל מסוכרת וחייב לעבור קטיעת רגל. אולם אותו אדם הזה אומר שהוא סומך על בורא העולם שירפא אותו ולא על הרופאים, ולא מוכן לעבור את הניתוח. בנוגע לכך יש מחלוקת הלכתית גדולה, כאשר עדיין רוב הדעות קובעות שניתן גם במציאות הזו לכפות את הטיפול על האדם".
אולם כל זאת ביחס לאדם עצמו שיש לו אוטונומיה על חייו. בנוגע לפעוטות, וכל שכן במציאות של מגפה, אומר הרב סתיו בצורה נחרצת כי להורה אין שום יכולת החלטה, והמדינה יכולה לכפות עליו את המדיניות של משרד הבריאות. "לאדם יש סמכות רק על הגוף שלו, ולכן ביחס לגופו של אדם יש מחלוקת. אולם אפילו הורה לא יכול להחליט עבור הבן שלו. אם יש מחלה מסכנת חיים הרי שההורה לא יכול להגיד שהבן שלו יסמוך על אלוהים שירפא אותו, ולכן בוודאי שניתן לכפות על המשפחה לחסן את הילד".
ומה לגבי אנשים שמסרבים להתחסן כי לטענתם החיסון יגרום למחלות ובעצמו מסוכן? הרב סתיו עונה: "זו שאלה טובה, אך התשובה לכך היא שאין לנו אלא מה שעינינו רואות - המומחים לדבר הם המוסמכים לקבוע מה נכון ומה לא, וחשוב לזכור גם שהתורה אמרה לנו ללכת אחרי הרופאים. לכן גם כאן, אדם לא יכול לסרב להתחסן או לחסן את ילדיו, אם דעת הרופאים היא שחובה לבצע את החיסון".
קביעה זו של הרב סתיו מתעצמת, לדבריו, במקרה שבו מדובר בנגיף שמדביק גם אנשים אחרים. "במקרה של הדבקה המציאות חמורה פי כמה וכמה", אומר הרב, "שהרי כאן האדם כופה על החברה סכנת הדבקה. במציאות כזו חיוב בהתחסנות הוא מובן מאליו, כי מדובר בהתנהגות שגם מסכנת אחרים".