שורדי השואה כותבים לשורדי השבי: "מה שעברתם חורג מהחוויות שאנחנו עברנו"

כששורדי השואה ושורדי ה-7 באוקטובר צעדו יחד במצעד החיים, נבנה גשר בין העבר להווה. עדות משותפת לכך שגם אחרי הלילות האפלים ביותר, הרוח האנושית יכולה לקום מחדש. המפגש ביניהם היה מקור של עוצמה וחוסן לשני הצדדים: לשורדי השואה, שסיפורי חייהם קיבלו לפתע רלוונטיות מחודשת - הפעם כתומכים ולשבים מהשבי, שראו מולם הוכחה חיה לכך שהלב מסוגל להחלים ושהחיים ניתנים לבנייה מחדש.

השורדים מרגישים שיש להם תפקיד חדש - לעמוד לצד אחיהם ואחיותיהם, שורדי הטבח והשבים, במסע ההחלמה שלהם, ולהעניק להם מאורם ומאמונתם - זו שהובילה אותם מהאפלה אל האור. אחרי שחרור שורדי השבי החיים בשבוע שעבר כתבו השורדים את הטקסטים הבאים:

שורדת השואה שרה ויינשטיין

בת 90, ילידת 1935 בפולין. אמה נורתה ונרצחה שגוננה עליה כילדה כשברחו מהבית הבוער. אביה, היא ו-2 אחיותיה ברחו ליערות שם הסתתתרו ברעב, בחולי ובקור עד סוף המלחמה. האב נרצח לקראת סוף המלחמה כשהלך לחפש אוכל לבנותיו, הילדות נשארו יתומות.

במצעד דיברה אל שורדי השבי וביקשה מהם להסתכל עליה ואמרה: "הסתכלו עליי, אני עברתי שיקום, ואני היום אישה מאושרת". זה מה שכתבה לה אורי מגידיש רק לאחרונה לקראת ה-7 באוקטובר: 

"לשמוע את שורדת השואה שרה ויינשטיין אומרת את המילים 'אני מאושרת' הביא אותי לדמעות - דמעות של כאב ושל תקווה".

לקראת שחרור החטופים החיים האחרונים לאחרונה, שרה ויינשטיין כתבה את הטקסט הבא:

"ילדיי ונכדיי. אני, ניצולת שואה בת תשעים, הכרתי אתכם לפני שנתיים, בשבר הנורא של עמנו, שנתים שבהן הרגשתי שהגוף והלב שלי איתכם במנהרות, שנתים שבהן חזרתי כל יום ליערות, לגטו לקור ולרעב. מאז אני מתפללת בכל יום לחזרתכם, שתזכו לשוב אל האור.

"הלב שלי, שכבר ידע חושך שאין לו סוף, כאב ותקווה, מתכווץ בכל רגע ורגע של שעות היום מהמחשבה עליכם, ומתמלא תקווה בכל שמועה טובה. אני מחבקת אתכם מרחוק, בחיבוק של אם וסבתא, חיבוק של עם שלם, ומחכה בכל כוחותיי לראות אתכם חוזרים הביתה - שלמים בגוף וברוח.

"כל נשימה שלי היא תפילה לשלומכם. החזרה שלכם הביתה היא גאולה של כולנו. אני גם יודעת - שהלב מסוגל להחלים, שהנשמה חזקה יותר ממה שאנחנו חושבים ושיש בתוככם כוח שלא ניתן לשבור. כל עם ישראל אתכם - כל רגע, כל יום. באהבה ובדמעות של שמחה - ניצולת שואה בת תשעים - אחת שזוכרת, מתפללת, ומאמינה באור".

שורד השואה נפתלי פירסט

יליד 1933 בסלובקיה. נשלח ממחנה הריכוז סרד בסלובקיה לאושוויץ-בירקנאו, צעד במצעד המוות, שוחרר מבוכנוולד - עד לאחרונה היה יו"ר אסירי המחנה. ב-7 באוקטובר נכדתו, בעלה ונינו היו בממ"ד בכפר עזה, הוריו של בעלה של נכדתו - נרצחו. ביום השחרור של אלי שרעבי כתב פוסט מצמרר ואמר "ככה נראתי ביום השחרור שלי מבירקנאו".

חודשים אחרי - צעד עם שרעבי במצעד החיים. חיבוק ודמעות חזקים מאוד. בין היתר, פירסט דיבר גם בוועדת החוץ והביטחון והטיח בח"כים מילים קשות. השבוע כתב את הטקסט הבא:

"שנים רבות של הסברה השקענו עד שהפכנו מניצולי שואה לשורדי שואה. מיליוני יהודים שהיו בגטאות, ביערות, במחנות השמדה, במסתור במקומות שונים ומשונים, סבלו מרעב, פחד ועינויים, מבדידות ומאי-ודאות במשך שנים ושרדו את התופת והאימה הם שורדי שואה. שורדים ולא ניצולים.

"עד ל-7 באוקטובר 2023, כשנשמעה המילה שורד, היה מובן ומקובל שמדובר בשורד שואה. כעת, לצערנו הגדול, אנו חולקים את ההגדרה שורד אתכם, אנשים מופלאים, גיבורים, שורדי המחדל הגדול והבלתי מובן של מדינת ישראל, ממשלתה והצבא שלה.

"אנו שורדי השואה, הגחלים ששרדו את השריפה הגדולה  מחבקים, באהבה, ובהרבה הבנה והזדהות את האחיות והאחים החדשים. ליבנו איתכם. אתם הגיבורים, הכוכבים  שזורחים מהיום האפל והשחור של ה-7 באוקטובר 2023. תקוותנו שמדינת ישראל תתעלה על עצמה, תפנים ותעניק לכם שורדי המחדל - האסון של 7 באוקטובר, שהיא אחראית לו - יחס טוב מזה, שאנו שורדי השואה קיבלנו ומקבלים".

שורדת השואה אווה קופר

אווה נולדה ב-1940 בפולין. לאחר תקופת רעב קשה בגטו ורשה היא ניצלה בנס ממש מקרון הרכבת ממשלוח מהגטו לטרבלינקה והוסתרה במהלך המלחמה במנזר. קופר, ששרדה יחד עם אביה ודודתה, שבה לנהוג כיהודייה רק ב-1948 כשהרגישה שזה בטוח עבורה - על האוניה לקנדה. קופא חיה בקנדה והיא מרבה להרצות על סיפורה ולהשתתף במצעדי חיים כשורדת-עדה. קופר כתבה השבוע את הטקסט הבא:

"הדרך הטובה ביותר להחלמה היא דרך של הודיה. עליכם להיות מלאי תודה על החוסן שלכם - על כך שהצלחתם להחזיק מעמד במשך השנתיים האחרונות. זה פשוט מדהים לחשוב על מה שחלקכם עברתם ושרדתם. במובנים רבים, ברגע שבו שוחררתם - נולדתם מחדש, קיבלתם הזדמנות שנייה לחיים.

"כעת עומדים לפניכם כל שאר ימי חייכם. חיו את חייכם בכל יום במלואם. אך לא רק למען עצמכם, אלא גם למען אלה שלא שרדו - בכבוד לזכרם, בכל יום מחדש".

שורד השואה נייט לייפציגר

נולד ב-1928 בפולין. חווה אנטישמיות קשה. לאושוויץ הגיע כנער. שרד את המחנה יחד עם אביו. צעד בצעדות המוות, שוחרר מדכאו. היגר לקנדה שם הוא חי. השתתף ב-21 מצעדי חיים, כולל האחרון בגיל 97.

ב-7 באוקטובר לייפציגר לא ידע את נפשו. הוא היה שבור ולא האמין שהוא רואה וחווה טבח כל כך אכזרי ביהודים. הוא תאר את זה כחוויה נוראית דומה וקשה יותר ממה שהוא הרגיש בשואה. לייפציגר כתב את הטקסט הבא:

"מה שעבר עליכם היה נורא כל כך - ואינו ניתן להשוואה אפילו למה שאנחנו עברנו. מה שספגתם חורג מעבר לחוויות של שורד שואה. כעת, כשאתם חופשיים, הוקירו כל רגע עם משפחתכם שחזרה אליכם. זכרו שיש מחר, ויש ישראל חזקה.

"אתם הגיבורים שלנו - ששרדו והתמידו לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר, בלתי נתפסים למי שלא חווה זאת. בראבו, בראבו, בראבו לכם על כך ששרדתם. הוקירו ותיהנו מכל יום. קיבלתם הזדמנות שנייה לחיים - השתמשו בה בדרך החיובית ביותר שאתם יכולים".

שורדת השואה רוזט גולדשטיין

נולדה ב-1938 בצרפת והסתתרה לבד בחווה של צרפתים שהסכימו להחביא אותה. אחרי המלחמה התאחדה עם אימה. מתגוררת בקנדה, והשתתפה ב-6 מצעדי חיים לרבות זה האחרון. בתום המצעד בשבת ישראלית שהתקיימה בוורשה אמרה לשורדי ה-7 באוקטובר אגם ברגר ואורי מגידיש, כמו גם לשורדי הנובה את הדברים הבאים:

"לאחר השואה נאמר לנו לשתוק. רבים מאיתנו לא דיברו על מה שעברנו במשך שנים, וחלקנו אפילו במשך עשרות שנים. אף אחד לא רצה לשמוע אותנו, ונשארנו בשתיקה. אני אומרת לכם היום - אל תפסיקו לדבר. הדיבור הוא חלק מתהליך הריפוי".

שורדת השואה איריין ששר

נולדה ב-1937 בוורשה ולאחר שאביה נרצח הוברחה יחד עם אמה מגטו ורשה דרך תעלות הביוב אל מחוץ לגטו. הוסתרה כילדה בארונות של פולנים שהסכימו להגן עליה. במצעד החיים האחרון נפגשה עם אורי מגידיש ואגם ברגר באושוויץ. השבוע היא כתבה את הטקסט הבא:

"כאשר אנחנו יצאנו מהאפלה - לא היו שם אם או אב או אח, לא חברים, ולא מדינת ישראל שתחבק אותנו כפי שכל כך ייחלנו. לא היה מי שיאמר: ברוכים השבים הביתה. לא היה מי שישיר לנו 'הביתה'. לא היה מי שיאמר שהוא מצטער שלא סיים את הסבל מוקדם יותר. לא היה מי שיפרוס לנו מיטה עם סדין לבן או יכין לנו שניצל עם פירה.

"היום, אתם נתקלים לא בשתיקה - אלא בזרועות הפתוחות של עם שלם. אנחנו כאן בשבילכם. אנחנו מחבקים אתכם. החיבוק הזה הוא תחילתו של הריפוי שלכם".

רויטל יכין קרקובסקי מנכ"לית מצעד החיים בישראל: "שורדי השואה, שנשבר ליבם ב-7 באוקטובר, חיו את השבי של החטופים בעזה יום יום. הם לא היו צריכים תזכורות או עצרות. הם היו שם לפני 80 שנה והם ידעו מה עובר על החטופים שלנו במנהרות. הסרטונים שפורסמו על מצב החטופים החזירו אותם בשניות לילדים הרעבים והמופחדים שהיו. בעשור התשיעי לחייהם הם השתתפו בעצרות, דיברו בכנסת, פגשו את המשפחות, כתבו מאמרים ומכתבים, וחיכו כמו כולנו להשבתם. ועכשיו הם נמצאים פה עבורם, מחכים לתת יד לחבק וכתף לשתף, ולב פתוח להחלמה. הפעם הם אלה שרוצים לתמוך ולעזור - תקומתם של השבים היא תקומתם ותקוותם".