"נכנס יין, יצא סוד - זה לא רק ביטוי": למה באמת אסור ליהודי לשתות יין מגוי?

יין מלווה את חיינו היהודיים מהרגעים הכי קדושים - בברית, בחתונה, בשבת ובחג. אבל מה קורה כשהיין, המשקה שמסמל כל כך הרבה טוהר וברכה, בא במגע עם מי שאינו יהודי? בפרק 12 של "שאלת רב" מסביר הרב אלדד זמיר את שורשי ההלכה בנושא ואת ההבחנות החשובות בין סוגי היין השונים.

"לא רק אצלנו יין הוא חלק מהדת"

"בתורה כתוב שאסור לשתות יין שהכינו אותו לעבודה זרה", אומר הרב זמיר, "הרי גם בדתות אחרות היין הוא חלק מהריטואל הדתי, לא רק אצלנו. אנחנו רוצים להתרחק מזה, כי איננו רוצים להכיר בעבודת אלילים".

לדבריו, גם היום - כשעבודת אלילים כמעט ואינה קיימת - ההלכה עדיין מבחינה בין סוגי יין: "זה נקרא 'סתם יינם' - לא רק יין נסך שהשתמשו בו בפולחן, אלא גם יין שהכין אותו אדם שאינו יהודי, אסור ליהודי לשתות".

הרב זמיר מוסיף: "חז"ל אמרו 'נכנס יין, יצא סוד' - וזה לא רק ביטוי. גם בגימטריה, יין שווה 70, וסוד שווה 70. זה מראה את הקשר ביניהם. דרך היין הלבבות נקשרים, יורדות מחיצות, ונעשות טעויות. לכן אנחנו שומרים על דיסטנס, כדי לשמור על הזהות היהודית".

ההבדל בין יין מבושל ללא מבושל

אז מה קורה כשלא יהודי רק פותח את הבקבוק? "פה צריך להבחין בין יין מבושל ללא מבושל", מסביר הרב. "יין מבושל - אין בו בעיה. אפילו אם אדם שאינו יהודי פתח אותו, מותר לשתות ממנו. אבל אם זה יין לא מבושל, יש בעיה הלכתית. לכן כשאני עורך חופות, תמיד מביאים לי יין מבושל".

ומה לגבי נגיעה בלבד? הרב מבהיר: "אם החבית סגורה ולא נפתחה, אין בעיה. אם אדם שאינו יהודי מוביל בקבוק יין סגור - זה בסדר. הבעיה מתחילה רק כשהיין נפתח או נטמע קשר חברתי דרך השתייה".

הרב זמיר מסכם: "במקור ההחמרה נבעה מהקשר של היין לטקסים ולרוחניות. יין מלווה את הרגעים הכי קדושים, ולכן נזהרו בו יותר מכל. אנחנו רוצים לשמור על הקדושה שבו, וגם על הזהות שלנו, מבלי לטשטש את הגבולות".