הפורס סוכת שלום עלינו? אחרי 7 באוקטובר, צריכים לשנות תפיסה

את ברכות קריאת שמע שבתפילת מעריב בשבתות ובחגים אנו חותמים בבקשה "ופרוס עלינו סוכת שלומך" ומשבחים את הקב"ה "הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים". הסוכה קשורה בקשר הדוק לשלום, ונראה כי צורת בניינה יכול ללמדנו כיצד קונים אנו את השלום בתוכנו ובליבו כל אחד ואחת מאיתנו.

מאז שמחת תורה תשפ"ד אנו רואים צורה מיוחדת בה הקב"ה פורס עלינו ועל ירושלים את סוכת שלומו. שנים רבות חשבנו כי ניתן לבנות מקלט בטוח בארץ ישראל ובמדינת ישראל. לתומנו חשבנו כי בזכות כל אלה הבית הופך ונהיה ליציב יותר ויותר. אך אז התברר כי מלאך השלום נראה כצודק.

חז"ל במדרש בראשית רבה (ח' ה') מספרים על דיון שמימי שנעשה לפני בריאת העולם, דיון שבתוכו נעשו המלאכים לכיתות כיתות, הללו אומרים "ייברא" והללו אומרים "אל ייברא". חז"ל הדהדו שני קולות מרכזיים המחייבים את בריאת האדם, החסד והצדק: "חסד אמר ייברא שהוא גומל חסדים.. צדק אמר ייברא שהוא עושה צדקות".

מולם ניצבו האמת והשלום: "אמת אמר אל ייברא שהוא מלא שקרים... שלום אמר אל ייברא שכולו קטטה". את האמת השליך ד' ארצה ואילו את השלום השאיר בשמים וכך נברא האדם, מצמיח אמת מהארץ ונושא עיניים למרום כדי למצוא את השלום. כשחוסמים את הבית מלראות את השמים, מתברר כי אין אפשרות לשים שלום בתוכנו ולהוותנו מתברר כי כולנו קטטה.

כדי לתת מקום לכולם, וכדי לבנות סוכה כזו שכל ישראל כולם יכולים לשבת בה יחדיו, צריך לשנות את התפיסה. הקב"ה לפני שנתיים גילה לנו עד כמה ארעיים קירותינו, עד כמה קל לפרוץ אותם וכמה צער וחורבן נגרם כתוצאה מהאשליה שבנינו קירות יציבים. קירות דירת הארעי נכפו עלינו מכל צד, אך לפי ההלכה עלינו לבנות בעצמנו את הסכך, את הגג, והנה אנחנו בונים מחדש את התקרה, מקשיבים לקולה של ההלכה המחייבת שהצל יהיה מרובה מן החמה אבל כך שייראו מבעד לסכך כוכבי השמים.

השמש מראה לנו את כל העולם הגלוי בחוברת, אבל בבית אנו מצפים לצל כזה המאפשר לכל אחד להיות הוא, למצוא את מקומו ולגלות את עצמיותו. אכן כדי לגלות את מקומו האמיתי של כל אחד מאיתנו עלינו להביט השמיימה, להבין כי דירתנו ארעית לא בגלל חולשתה אלא דווקא בגלל חוזקה הפנימי, בגלל שנטועה היא במרום ושייכת היא לשאיפות נישאות, שרק את הקצה הגלוי שלהן אנו רואים בתוך העולם, וכדי לייצב את הקביעות במקום ובזמן אנו מגבירים את השאיפה הרוחנית. כל אחד מביט אל כוכבי מרום, שומע את רינתם המשותפת "ברון יחד כוכבי בוקר", מצטרף בקולו שלו לרינה זו ומתמלא שמחה על היותו, על יכולתו לשמוע את המוסיקה האחת הנובעת מקולות כולם, זו המתפענחת רק מתוך הד קולם של כוכבי הבוקר הנושאים בתוכם את השלום, הניתן לנו רק אם נושאים אנו למרום עינינו.

ההתעוררות העדינה אותה אנו מרגישים בכל פינה, זו המאפשרת לשמים להאיר את הארץ, להותיר מקום אישי לכל אחד מתוך שיתוף ההקשבה לקול השמיימי האחד המאחד אותנו, זו סוכת השלום, אליה אנו מזמינים ערב ערב אורחים חדשים, מורשת אבות, המגלים לנו בתוכנו את רוח ישראל. הכאב הנורא בתוכו אנו חיים מאז שמחת תורה תשפ"ד בונה בתוכנו שלום אמיתי, זה המאפשר לשאוף, זה המתיר להיות צמא לאל חי, זה הנותן כבוד למבט עמוק, זה המקשיב לשני ואינו רואה בו אחר, כי אם חלק מסוכה גדולה שפניה אל ירושלים.

פרק מהספר "אמונה אמן" לזכרם של רס"ר אוריה מש, רס"ר מעוז פניגשטיין ורס"ר נערן אשחר ז"ל.הכותב הוא רב בית המדרש ישיבת ההסדר רעותא.