"היו אנשים שאכלו, זה לא הפריע": תפילת יום כיפור הופכת למסורת בכיכר החטופים

ראש השנה מאחורינו, יום כיפור בפתח וגם עכשיו, אחרי כמעט שנתיים, 48 חטופים וחטופה עדיין לא כאן. כמו בשנה שעברה, מספר יזמים חברתיים, ביניהם רבנים, משפחות שכולות ומשפחות חטופים, מארגנים תפילת יום כיפור בכיכר החטופים בתל אביב. לצד התפילה המסורתית, מצטרפת ללב אחת נוספת: שתפילת כיפור תהפוך מתפילה לחזרתם - לתפילת הודיה על שובם.

כיכר החטופים הפכה בשנתיים האחרונות ללב הפועם של העם בישראל. מקום של כאב, געגוע, תפילה ותקווה. ביום הכיפורים הקרוב תהפוך הכיכר למוקד של תפילה, ריפוי ונחמה - רגע שבו מניחים את המחלוקות בצד ומרימים יחד עיניים לשמים.

"יום כיפור הוא יום מאוד משמעותי עבורי. אני חילונית, אבל אני מבינה בחיבורים ובתודעה קהילתית. אני חושבת שזה היה ברור לכולם, כולל למארגנים של שנה שעברה, שזו תהיה מסורת", אומרת מירב לשם-גונן, אמא של שורדת השבי רומי גונן, שנחטפה ממסיבת הנובה והוחזרה לביתה לאחר 471 בשבי.

"הרגשנו שלפני שמחת תורה עם ישראל היה מפורד ומבולבל, וראינו שקיבלנו עונש כואב מאוד בחג ההוא", אומרת בכאב גניה ארליך-צוהר, דודתו של החלל החטוף סרן עומר נאוטרה. נאוטרה היה קצין בשריון, שיצא בבוקר 7 באוקטובר לקרב ממנו לא שב. אחרי 472 יום נודע למשפחתו שהוא נהרג כבר באותו היום, ועד עצם היום הזה הוא מוחזק בעזה.

ארליך-צוהר היא יזמית עצרת האחדות "שרים יחד לשובם", שמתקיימת מידי יום שלישי בכיכר החטופים. "כשגילינו שעומר נחטף ניסינו למצוא דרך שתאחד את כל הגוונים של עם ישראל ותבוא מתוך שיח. גילינו שכשאנחנו מדברים אחד עם השני - רב המחבר על המפריד, ובעצם כולנו רוצים את אותו דבר.

"לב ליבו של הכאב הישראלי"

"אין מישהו בעם ישראל שלא רוצה שיחזרו החטופים, ואין מישהו בעם ישראל שלא דואג לשלום החיילים, ואין מישהו בעם ישראל שלא כואב את הפצועים, את המפונים שהיו, את האלמנות, את ההורים השכולים", אומרת ארליך-צוהר, "חיפשנו לתת במה לכל הכאבים שנוצרו במלחמה במקום שהוא לב ליבו של הכאב הישראלי היום. ככה נולדו ימי שלישי בכיכר.

"גם עומר, האחיין האהוב שלנו, תמיד היה בחור שמאוד מאחד את כל הגוונים, כל הקצוות, מאחד את כולם. קיווינו והתפללנו שהוא יחזור בחיים, וחיפשנו דרך שנגיד לו: עומר, זה שלך. ממש ללכת בדרכו, ברוח שלו, ליצור מקום שבו עם ישראל על כל גווניו יכולים למצוא מקום ולהתאחד, להתחבר".

מה המשמעות עבורך של קיום התפילה הזאת ביום כיפור דווקא בכיכר?

"הכיכר הזו מסמלת כל כך הרבה כאב, וזה המקום של כולנו לבוא נקיים, פשוטים ופשוט להתחבר, לפתוח את הלב. כל אחד איך שהוא מרגיש, ובאמת פשוט לפתוח את הלב בתפילה ומתוך הביחד שלנו, מתוך השירה שלנו ביחד, עצם השהות שלנו ביחד ביום הדין היא כל כך חזקה ואני בטוחה שהיא תפתח שערי שמים".

"מופע של יהדות"

"זה מופע של יהדות", אומרת לשם-גונן, "יש ביהדות את המקום שבו אנחנו יודעים לשים לרגע בצד את הכל. בעולמות אחרים זה מדיטציה או ויפסאנה, וביהדות זה מובנה. יום כיפור הוא באמת מקום של נוכחות כאן ועכשיו, להיות נוכחים ועסוקים רק במהות ולא בחומר, ויש בזה משהו מאוד יפה. 

"במשפחה שלנו כבר שנים צמים והולכים לבית הכנסת ביום כיפור כדי להיות עם יתר הקהילה, הילדים יודעים שהם מחויבים להגיע לתפילת הפתיחה והנעילה ויש גם את תפילת הילדים, שזו אחת התפילות היותר מרגשות לפחות בבית הכנסת שאני הייתי בו. בשנה שעברה, הכאב הזה, שכולם באו עם הפצע הפתוח, רק איפשר לנשמות להתחבר עוד יותר. זה היה מדהים".

התמונות משם חזקות מאוד.

"את מבינה? זה גם דבר יפה, שמישהו צילם. היו שם חילונים שתיעדו את הרגע הזה שמי שלא היה שם לא היה יכול לחוות או להבין, ואת יודעת משהו? היו גם אנשים שאכלו וזה לא הפריע לאף אחד. הייתה איזושהי הבנה שכל אחד בא עם מי שהוא, עם מה שהוא כדי להיות ביחד. זה בעיניי הייעוד של הכיכר, הביחד הזה".

יש משהו שהשתנה אצלך בין התפילה של שנה שעברה, שרומי הוחזרה, לבין התפילה השנה?

"ברור שמשהו השתנה. רומי כאן, זו מהות אחרת. אני אחרת. גם התקופה - מחד הנס שהם הביאו בזה שהם חזרו, זה ממש אנשים שיצאו מתוך פלקטים, ומאידך, העובדה שעוד יש שם אנשים, שהמדינה עוד לא הגיעה למקום שבו היא מחזירה את כולם. זה כואב. שום דבר הוא לא אותו דבר".

איך את ניגשת לתפילה השנה?

"קודם כל בהרבה מאוד ענווה, התפילה בשנה שעברה בעיניי הייתה לא רק חזקה ומשמעותית, אלא גם בתפיסה שלי הביאה לזה שחיסלו את סינוואר. עם כמה שאנחנו לא בקטע של לשמוח לאיד, אבל עדיין, משהו קרה והשתנה וכולנו הרגשנו. אני מקווה שהשנה התפילה שלנו תהיה ברמה כזאת של ביחד שמדינת ישראל תזכור שהחובה שלה היא קודם כל הביחד שלנו - ורק אחר כך נגד האויבים. הביחד שלנו דורש את החזרת החטופים כולם עכשיו. יש עוד חללים שצריכים להיות מובאים לקבורה, ויש עוד לפחות 20 חטופים בחיים, וחובת מדינת ישראל היא להחזיר את כולם - עכשיו".

מאז המהומות בדיזנגוף, יש הרבה שיח סביב תפילה ודת במרחב הציבורי. אתן לא חוששות שזה יעורר כעס או ירחיק חלק מהאנשים מהמאבק להשבת החטופים?

לשם-גונן: "אם יש דבר מאחד במדינת ישראל מהשבר שקרה לנו ב-7 באוקטובר זו הדרישה להחזרתם. היכולת להפוך את היהדות למשהו שהוא של כולם, ולא רק של מי שדתי דווקא, היא מקרבת. להביא את כיכר החטופים, שזה מקום שהוא כביכול היה יכול להיות יותר חילוני מדתי, כי רוב החטופים הם חילונים, זה בכלל לא קשור. הרוב המוחלט הוא יהודי ומה שמשנה זה המופע היהודי".

ארליך-צוהר: "לצערנו, זו השנה השנייה שמתקיימות התפילות האלה בכיכר. בשנה שעברה זה עבר בצורה מופתית ועוצמתית. כל אחד מוצא את המקום שלו בכיכר הזו. הכיכר הזו היא הלב הפועם של העם היהודי היום, שכל אחד יכול למצוא לו את הפינה ואת הדרך איך להתחבר. אנחנו נמצאים במקום של תיקון, למדנו הרבה דברים בשנתיים האחרונות. אם פעם היה נכון להכניס לתבניות ולסטיגמות של דתי, חילוני, ימין ושמאל - אנחנו עם ישראל, ובדיוק תחת הכותרת הזאת אנחנו מתקבצים ביום כיפור בכיכר, לשאת תפילה כעם ישראל, כאיש אחד בלב אחד.

נאחל שלא תתקיים התפילה הזו בכיכר, כי כולם יהיו עד אז בבית.

"אני מאחלת שהיא דווקא תתקיים - פשוט מתוך הודיה גדולה לבורא עולם. אני באמת מאמינה שהכיכר הזאת, הטוב שבה והאחדות שהיא יצרה בעם ישראל, אסור שהיא תיגמר גם כשהחטופים יחזרו. היא חייבת לשמש דוגמא ומופת למען ייראו וייראו, כדי שחלילה לא נהיה עוד פעם בפירוד".

זמני התפילות

המיזם מתקיים בשיתוף ישיבת ההסדר "אורות שאול" תל אביב והרב איתמר אלדר, ראש הישיבה, ארגון צוהר והעומד בראשו, הרב דוד סתו, מטה משפחות החטופים והנעדרים, גניה ארליך-צוהר, דודתו של החטוף סרן עומר נאוטרה ז"ל, מירה לשם, יזמית חברתית, ובנוכחות משפחות חטופים, משפחות שכולות ועם ישראל כולו.

התפילות יתקיימו בליל כיפור, יום רביעי בערב (1 באוקטובר) בשעה 18:00 - תפילת "כל נדרי" וכן ביום חמישי בערב (2 באוקטובר), בשעה 16:45 - תפילת "יזכור" ו"נעילה". בסיום הצום תתקיים תקיעת שופר בכיכר.