השנה, יותר מתמיד: על מה מדינת ישראל צריכה להתפלל?

לא פשוט להגיע לימים הנוראים. לא פעם, דווקא בימים הקדושים הללו, מתגנבת לתוך הלב תולעת הספק: הרי גם בשנה שעברה ביקשתי סליחה. גם בשנה שעברה הבטחתי לעצמי שאעשה דיאטה. גם בשנה שעברה הבטחתי לעצמי שלא אפול - והנה זה שוב קרה. האם יש טעם בתשובה הזו? מה יקרה בשנה זו שלא היה בשנה שעברה?

הדברים תלויים בשאלה מהי העמדה הנפשית שלנו. במידה והעמדה הנפשית היא כזו המחפשת שלמות ומוחלטות הרי באמת עלולה להיווצר אצלנו תחושה מייאשת ולא-סלחנית כלפי עצמנו (במקרה הטוב) וכלפי העולם (במקרה הרע). לעומת זאת כאשר העמדה הנפשית היא תביעה מתמדת לשיפור והשתלמות, אנו מתמלאים ברחמים. היכולת לסלוח לעצמנו נובעת ממידת "הרחמים".

חז"ל מתבטאים ש"כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יוותרו (יחתכו) מעיו". לא ניתן לבקש מאת הבורא רחמים במשמעות של החלקת פינות. האמת האלוהית חייבת להופיע בעולם. בקשת ויתור מאת ה' נמשלת לאדם המתחנן בפני המורה לחשבון שיסכים ששתים ועוד שתיים שווה חמש ולא ארבע. לכן צריך להבין שהמילה "רחמים" מגיעה מהמילה "
"רחם". הרחם של האישה הוא המקום בו העובר מתפתח לפני צאתו לאוויר העולם. הרחם הוא המקום בו מתרקמים חיים חדשים שיופיעו בעתיד.

במילים אחרות, היכולת לרחם ולסלוח, לעצמנו ולעולם - היא היכולת לתת אמון. אנו סולחים לעצמנו לא כוותרנות, אלא מפני שאנו מאמינים שלמרות שכעת אנו מצויים בכישלון - עוד נשכיל להצמיח כוחות חדשים שיובילו אותנו אל היעד. היכולת לסלוח לעצמנו זוהי היכולת להיות סבלניים ולהבין שהמציאות כולה, ואנו בתוכה, מתקדמים לאט לאט. ישנן נפילות וירידות - אולם הכיוון הכללי הוא התקדמות. המבט הבוגר מבין שאין דבר כזה "ניצחון מוחלט", אין דבר כזה "ממחר לא אכשל יותר לעולם". יש הבנה שממחר אשתפר עוד קצת. ומתוך ההקשר הזה - גם ניתן לסלוח לעצמך ולחיות עם הכישלונות באופן ראוי.

זאת הסיבה עבורה אנו פותחים את יום הכיפורים למשל בתפילת "כל נדרי": כל הנדרים, השבועות, החרמות והקונמות - כל החבלים, המיתרים והנימים שקושרים אותנו לצדדי הכישלון של שנה שעברה - כולם בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין. היכולת להתחיל מחדש איננה תמימות, אלא הבנה בוגרת במהות המושג "תהליך". אין דבר כזה "להגיע", אין דבר כזה "לא ליפול יותר". יש אפשרות להתקדם כל הזמן. השנה הצלחתי להתרכז בתפילה חמש דקות יותר מאשר בשנה שעברה.

השנה, לעומת שנה שעברה, הצלחתי להיות מחובר קצת יותר לחברה בה אני חי. הצלחתי קצת יותר להשתלט על הדחפים והכעסים שלי - כל אלה הם הישגים אדירים שאמורים לתת את המנוע והשמחה להמשיך להתקדם הלאה. לקראת שנה הבאה.

בימים הללו אנו נולדים מחדש. אנו מבינים שהכישלונות הם זמניים וחולפים והתשובה היא הבריח היציב. זו הסיבה מדוע מכריזים בתחילת התפילה כי אנו "מתירים להתפלל עם העבריינים". העבריינות היא זמנית, הנשמה היא הקבועה.

התהליכיות באה לידי ביטוי גם בעבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים. בזמן שבית המקדש היה קיים השיא של עבודת הכהן הגדול היתה הַכניסה לקודש הקודשים, המקום המקודש ביותר שכל השנה כולה נאסרה אליו הכניסה. בקודש הקודשים היה הכהן הגדול מקטיר קטורת - ערבוב של אחד-עשר סוגי אבקות שונים, עשר מתוכן בעלות ריח טוב, ואחת (אבקה בשם "חלבונה") בעלת ריח רע. והנה למרבה הפלא, כאשר ערבבו את האבקות הללו ביחד, הקטירו אותן יחדיו, ריחה של החלבונה הפך מריח רע לריח טוב. מתברר כי כאשר קושרים (תרגום המילה 'קטיר' בארמית הוא קשר) את כל פרטי החיים יחדיו – גם כוחות הרע הופכים לטוב. במהלך ההקשר הרחב של החיים אנו אט אט ממתקים את הרע. מתמלאים ברחמים גם על כוחות השלילה ומתקנים אותם במהלך חיינו.

השנה, אולי יותר מכל שנה אחרת, יש לנו הרבה מאוד על מה להתפלל גם במישור הלאומי. מדינת ישראל ניצבת השנה מול אתגרים לא פשוטים בכל התחומים: הביטחוני, הכלכלי ובעיקר הרוחני. אנו ניצבים כעת מול אלוהינו, מול עצמנו, מכריזים באומץ על כוונתנו להשתחרר מחיינו הקודמים, להתיר את הנדרים והקיבעונות ולהיפתח לחיים חדשים, לחיים של רחמים. חיים של שנה חדשה.

הרב חגי לונדין הוא ראש ישיבת ההסדר חולון.