מה אירע בראש השנה - בריאת העולם או בריאת האדם?

מה אירע בראש השנה: בריאת העולם או בריאת האדם? שני פסוקים מתפילת מוסף של ראש השנה מהדהדים שאלה זו. אנו אומרים  "זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון", ומיד לאחר מכן, בברכת מלכויות שלאחר התקיעות, נאמר "היום הרת עולם".

במסגרת דיון בגמרא (ראש השנה כז, א), העוסק בהלכות תקיעת שופר, משתמע שהעולם נברא בראש השנה. ואולם מדרש ויקרא רבה (פרשה כ״ט, א) מדייק: "בראש השנה נברא אדם הראשון...נמצא העולם נברא בכ"ה באלול, ויום א' בתשרי נברא אדם הראשון". מכאן שראש השנה איננו היום הראשון לבריאה אלא היום השישי - יום בריאת האדם. במילים אחרות, ראש השנה איננו רק מהווה פתיתה של שנה חדשה, אלא יום הולדתו של האדם.

האדם ניצב במרכז, ועם בריאתו - נבראה גם האחריות שלו לבריאה כולה שהופקדה בידיו וביום זה היא נבחנת. בדיוק בהקשר הזה, אחד הטקסטים המזוהים עם קיימות במקורות שלנו שממשיך את רעיון תפקידו של האדם ביציקת משמעות בעולם, הוא המדרש הבא מקהלת רבה (ז', י"ג) ובו מספר עקרונות שראוי לשים על ליבנו דווקא בראש השנה - ומדגיש את האיזון הדק בין מתנת הבריאה לבין החובה לשמרה: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך'".

בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון - מילים אלו נאמרו בראש השנה הראשון לבריאת העולם. האדם הוא נזר הבריאה אך הוא גם זה שיכול לגרום הכי הרבה נזק. וכבר שאל רבי דוד צבי (רד"צ) הופמן על הפסוק: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" - "מפני מי היה צריך לשמור"? מי הווה איום על גן עדן? והוא עונה: "מפני עצמו ושכמותו".

ראה מעשי - זוהי בקשה להתבוננות. כשאנו נמצאים בתודעה של פליאה, של "וואו", אנחנו בהודיה, רגועים יותר, סקרנים יותר ומחוברים יותר לבורא העולם.

בשבילך בראתי - הבריאה היא עבור האדם, כמאמר המשנה בסנהדרין (ד', ה') "...כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם", אך בל נשכח שיש בורא לעולם. וכך נוצר משולש של בורא-אדם- עולם. וכהמשך המדרש - זהו עולמו של הקב"ה.

שלא תקלקל ותחריב את עולמי - יש לאדם יכולת בנייה מדהימה, "עולם חסד יבנה", אולם מנגד  יש לנו גם את היכולת להרוס ולהביא לחורבן. מה נקודת המוצא שלנו כשאנו פועלים בעולם? האם אנו זוכרים שזהו עולמו של הקב"ה?

שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך - האמירה הנוקבת הזו מופנית לכל אדם, אליך, אליי - אנחנו חלק משרשרת הדורות. היה עולם היה לפנינו ויהיה עולם אחרינו - אך מה אנחנו משאירים לדורות הבאים? לילדים ולנכדים שלנו? שאלה זו הולכת ומתחדדת סביב משבר האקלים ואובדן של משאבי טבע. בכל דקה נכרתים שטחים עצומים מהיערות הטרופיים בדרום אמריקה בסדרי גודל של עשרה מגרשי כדורגל; משנת 1970 ירדה אוכלוסיית חיות הבר בעולם בשיעור מבהיל של כ-70%; כמויות פסולת אדירות מפוזרות בכל פינה על פני הגלובוס; ובאוקיינוס השקט הלך ונבנה אי של פלסטיק בגודל של 1.6 מיליון קמ"ר (פי 80 מגודל מדינת ישראל), והרשימה עוד ארוכה.

בסמוך לראש השנה אנו קוראים את שירת "האזינו" המהווה כריתת ברית בין עם ישראל לקב"ה, ובה עדים השמים והארץ: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים ל"ב, א'). ומפרש רש"י במקום: "ולמה העיד בהם שמים וארץ? אמר משה" 'אני בשר ודם, למחר אני מת, אם יאמרו ישראל 'לא קבלנו עלינו הברית' מי בא ומכחישם? לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם - הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם. ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים: תחלה "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" ואח"כ "ואבדתם מהרה" על ידי העובדי כוכבים".

פירושו מופלא זה בא לומר לנו דבר פשוט, שלמרבה הצער רחוק מלהיות לנגד עינינו: שמים וארץ היו כאן לפנינו ויהיו כאן אחרינו. הם עדים לברית שנכרתה בין עם ישראל לקב"ה לפני הכניסה לארץ ישראל, ובהם בא לידי ביטוי השכר או העונש, בהתאם להתנהגות של עם ישראל.  

הרב יובל שרלו מחדד נקודה נוספת מתוך הפרשה. לדבריו, השמים והארץ משקפים לנו את המציאות המוסרית שלנו, כלומר הם האינדיקטור האם אנחנו בדרך הנכונה או לאו. האם אנחנו הולכים עם חוקי הטבע והתורה ולא נגדם. כאשר מצבו של הטבע בכי רע - כנראה שזהו סימן שגם ההתנהגות האנושית אינה בכיוון הנכון. שמיים וארץ מעידים עלינו שאנו עוד רחוקים משם.

בערב ראש השנה, עלינו לשוב בתשובה גם בין אדם למקום הפיזי ולברית שיש לנו עם הקב"ה שכוללת בתוכה גם שמירה על העולם הזה. שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך. ביום שבו אנו ממליכים את הקב"ה נפתחת בפנינו שוב גם האחריות כמי ששותפים במעשי הבריאה יום יום שעה שעה לאורך כל השנה.

"שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". האדם, שנברא בראש השנה, קיבל לידיו את המפתח: לבנות עולם חסד, או חלילה להחריבו. שעת הרצון לבקשות ולתפילות על חיינו הפרטיים יכולה להיות הזמנה לגלות מחויבות לעולם שהופקד בידינו.

הדס ילינק היא רכזת קיימות ומרצה ליהדות וקיימות במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה.