האם תיתכן יהדות חרדית שמאמינה בהגנה עצמית ולא רק במסירות נפש? 

מאז 7 באוקטובר אני שואל את עצמי, האם שיגיע מחבל לפתח ביתו של אדם חרדי הוא ילחם, או ימסור את הנפש. השבוע קיבלתי תשובה לזה.  המאבק העקרוני בין השימוש בכוח לשם הגנה עצמית לבין מסירות הנפש והרכנת הראש, הוא מהמחלוקות העתיקות והמכריעות בתולדות העם היהודי.

כאשר באו במסעות הצלב הראשונים לשחוט יהודים בפרעות תתנ"ו, מסופר כך: "ולא רצו לברוח, כי מאהבה קיבלו עליהם דין שמיים. וצעקו כולם: עוד אין כאלוהינו טוב מלהקריב את נפשינו". במשך 2,000 שנות גלות סבל העם היהודי מרדיפות, התנכלויות, רציחות ופוגרומים. למרות זאת, רק לאחר פוגרום קישינב (1903) התחילה להתגבר הקריאה להגנה עצמית: "רק היודע להגן על כבודו מכובד גם בעיני אחרים".

לא יהיה מוגזם לומר שהקריאה להתארגנות והגנה עצמית היא מאבני היסוד החשובים ביותר להתפתחותה של הציונות. זה הזרע ממנו צמחו ארגוני ההגנה והמחתרות שלפני קום המדינה וכמובן צבא ההגנה לישראל.

לנושא גיוס החרדים יש ממדים פוליטיים, כלכליים וחברתיים רבים. אבל, יש לו גם ממד פנימי נסתר ומעניין לא פחות. ייתכן שבטווח הארוך הנושא יוכרע דווקא על ידי ממד העומק הזה. האם תיתכן יהדות חרדית שמאמינה בהגנה עצמית ולא רק במסירות נפש? 

והנה עולה לשידור ברדיו האזרח י', בחור ישיבה חרדי שהיה בדרכו לכולל, ומספר איך הוא התחיל לברוח מתחנת האוטובוס ברמות כאשר התחיל הפיגוע. אבל אז בחר לחזור על עקבותיו "כי הוא מסוגל לרוץ מהר יותר מהאישה בכיסא הגלגלים שהייתה בתחנה". הוא תופס מחסה, שולף את נשקו האישי ונלחם יחד עם אזרח חרדי נוסף ועם חייל מחטיבת החשמונאים, הם מנטרלים את המחבלים, מצילים חיי אדם ומונעים אסון גדול יותר. כאשר נשאל מדוע הוא בכלל מחזיק נשק אישי, אומר האזרח י': "אנחנו חיים בתקופה מסוכנת וברור לי שאני צריך להגן על הבית".

משפט פשוט, לכאורה מובן מאליו - אבל הוא כלל וכלל לא. האזרח י' והגיבורים האחרים שנלחמו, שלושה בחורים חרדים, מגלים משהו על המקום בו עומדים לפחות חלק מהצעירים החרדיים. הם הדגימו יהדות חרדית שמאמינה בזכות ובצורך להגנה עצמית ומבינה שלולא זה, לא תיתכן ריבונות.

ערך ההגנה והקשר בינו לבין ריבונות העם היהודי ימשיך להיות אבן יסוד של הציונות ואתגר מרכזי של החברה הישראלית. מי ייתן ויהיו עוד ועוד בחורים כאלה שמציגים חרדיות מעודכנת, שאולי תאפשר חבירה משמעותית יותר לאתגרי העתיד שלנו.

הכותב הוא מזכ"ל שותף תנועת הנוער העובד והלומד.