מאות ליוו למנוחות את רבי משה אבוחצירא ז"ל, בניו ספדו: "היינו התחביבים שלך"

בליל רביעי, כ"ו באב, השיב רבי משה עמי אבוחצירא זצ"ל את נשמתו לבוראה, והוא בן 79. הוא לא היה רב מפורסם או איש ציבור ששמו נישא בפי כל, אלא "איש פשוט בהתנהגותו, אך עצום ברוחו", כפי שתיארו אותו אוהביו. איש שעבד בתעשייה האווירית, אך עבודתו האמיתית הייתה בניין הנפש - של ילדיו, של קהילתו, ושל כל מי שנקרה בדרכו.

את חייו קבע בשכונת הר נוף בירושלים, ברחוב הקבלן, בסמיכות נדירה למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, עמו זכה לקשר מיוחד. מרן השתתף בשמחות של חלק מילדיו, שימש כסנדק לחלקם, ואף קבע את המזוזה בביתו לפני שנים רבות.

לאחר חמש שנים של מאבק עיקש במחלה קשה, ושלושה חודשים של ייסורים גדולים בעקבות שבץ מוחי, הוא הלך לעולמו כשהוא מוקף במשפחתו האוהבת, ששרה לו ניגונים וליוותה אותו ברגעיו האחרונים. בתנועתו האחרונה, בכוחותיו המעטים, רמז להם לקרוא עמו "שמע ישראל" - חותם של אמונה על חיים שלמים.

בהלווייתו, קול בכיים של הבנים התערבב בבכי הקהל. כל אחד מהם עלה להספיד, ודרך עיניהם נחשף פסיפס אנושי מרגש של אב אחד, שהיה עולם ומלואו עבור כל אחד מהם בדרכו הייחודית.

אבא וחבר: "לימדת אותי שאפשר לקחת את החיים פחות ברצינות"

יצחק, בן הזקונים, עורך אתר C14, פתח את מסכת ההספדים בקול חנוק מדמעות. הוא לא דיבר על אב מרוחק, אלא על "חבר, פרטנר לשיחות על כל דבר". הוא תיאר אב שהתקשר מספר פעמים ביום רק כדי לדרוש בשלומו, ושהכניס הומור וקלילות גם ברגעים הרציניים ביותר. "כמה שזה חסר לי עכשיו", בכה.

אך מעל הכל, בלטה בדבריו דמות של אב מכיל ואוהב ללא תנאי. "תמיד קיבלת אותי, תמיד אהבת אותי בלי תנאים, גם כשסטיתי מהדרך שבה חונכתי. האהבה שלך אליי לא השתנתה לרגע". הוא הזכיר את הרגע בו סיפר לו אביו על מחלת הסרטן. במקום להתפרק, שאלתו הראשונה של אביו, רבי משה, הייתה: "מה להכין לך לאכול?". פשטות ודאגה לאחר, גם מתוך הכאב הגדול ביותר.

דבריו של בנו יעקב המשיכו את הקו הזה, כשהוא מתייפח ומודה על "הזכות להיות הילד שלך". הוא תיאר את אביו כ"מורה הדרך שלי" ו"אדם עם לב זהב, שתמיד נתן מעצמו לאחרים בלי לחשוב פעמיים". בדבריו הקצרים והנוגעים, צייר יעקב תמונה של אב שהיה מקור של אור ונחמה: "תמיד ידעת להאיר כל חדר שנכנסת אליו, תמיד ידעת לחזק אותנו ברגעים הקשים, לתת חיבוק ברגע הנכון".

"הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן": מורשת של חסד וענווה

ישראל בנו ציטט את המשנה מפרקי אבות שהייתה, לדבריו, תמצית אישיותו של אביו: "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". הוא תיאר אדם ש"כולו היה כף זכות, מכף רגל ועד ראש. נחמד, ובעל חסד עצום, והכל בשקט ובענווה וביישנות".

החסד הזה לא היה תיאורטי. יונתן סיפר על חבר שעלה מארה"ב, ורבי משה ואשתו ערכו לו "שבע ברכות" מפואר בביתם, עם תזמורת וזמר, ללא היכרות מוקדמת. שעות ספורות לפני ששמע על פטירתו של רבי משה, אותו חבר סיפר על כך לאדם אחר. "הקדוש ברוך הוא הלך והוציא את הזכויות של אבא שלנו", אמר יונתן בדמעות, "הן עולות לפנינו לשמיים להיות מליצי יושר".

לכל בן בשפתו: "הילדים שלך היו התחביבים שלך"

היכולת המופלאה של רבי משה להתחבר לכל אחד מילדיו בעולמו שלו, חזרה כחוט השני בהספדים. בנו יונתן תיאר זאת באופן נוגע ללב: "אנחנו היינו התחביבים שלך, אבא. לא היה לך שום תחביב אחר בעולם". הוא סיפר כיצד אביו ידע לדבר עם רן, הבכור, על חידושי תורה; עם אח אחר על כדורגל; עם יונתן וישראל, השותפים העסקיים, על קשייהם; ועם אח נוסף על פוליטיקה. "היית מרים לנו את הביטחון כאילו אנחנו ראשי ממשלה. משם הגיעו כל הכוחות שלנו".

רן, בנו הבכור ורב חשוב בעפולה, הרחיב על המורשת הרוחנית שאביו הותיר. הוא סיפר כיצד אביו, שגדל כיתום, הפך בעצמו לאב רוחני לקהילה שלמה בשכונת ארמון הנציב בירושלים. "הוא הרים ורומם את השכונה", סיפר. "הקים שיעורי תורה, דאג לנוער, וכתב וחילק עלוני שבת מתיבת דואר לתיבת דואר. כל הלב שלו היה בוער לזיכוי הרבים". רן גילה גם סיפור משפחתי מצמרר: סבם, משה, נפטר ממגפה במרוקו ימים ספורים לאחר שהסבתא התעברה. "הוא ידע שהיהלומים שיצאו זה הנכדים האלה, והוא היה מוכן למסור את נפשו", אמר רן, והציג את חיי אביו כנס שהחל עוד לפני לידתו.

הפיוט האחרון

דן, ראש ישיבה בצפת וחבר מועצת העיר מטעם תנועת ש"ס, פרץ בבכי קורע לב עוד לפני שהחל לדבר. "תראה איזה ילדים, אבא!", קרא לעבר אחיו, וכל הקהל בכה עמו. הוא סיפר שאביו נהג לכתוב פיוטים לכל שמחה משפחתית, וכעת, הוא כתב פיוט פרידה לאביו:

"אבא, אבא, אבא שלי / תדע שאתה הוא כל עולמי / אבא, אין כמותך בכל העולם / זהו דבר ידוע לכולם / אבא מדהים, אבא מושלם / לימדת אותנו מה זה להיות בן אדם".

את ההספדים חתם אחיו הגדול, מרדכי, שסיפר בקול שבור כיצד אחיו הצעיר, משה, היה המדריך הרוחני שלו כשחזר בתשובה. "בכל דבר שהייתי צריך, הייתי שואל אותך. אני מבקש ממך סליחה", אמר בבכי.

בסיום ההספדים, נותרה באוויר תחושה של אובדן עצום, אך גם של מורשת חיה ונושמת. מורשת של אב שהנחיל לילדיו לא כסף או נכסים, אלא ערכים: אחדות משפחתית, אהבת אדם, ענווה ואמונה. כפי שהבטיח לו בנו יונתן: "אני מבטיח בשם אמא שנשמור על האחדות המשפחתית, שנשמור על הדרך שלך! כולנו נעשה לך נחת רוח!".

הכבוד שרחשו לו ולמורשתו ניכר גם בשורת המנחמים שפקדו את בית המשפחה, ובהם בניו של מרן, הרב דוד יוסף והרב משה יוסף, רבנים ומקובלים בהם המקובל האלוקי רבי שלמה בוסו, נכד לסידנא בבא סאלי, הרב שלמה דיין, הרב גדעון בן משה, הרב חיים אמסלם והרב מרדכי חסידים. גם יו"ר ש"ס אריה דרעי, חברי כנסת ושרים בהווה ובעבר, פוליטיקאים נוספים ואנשי תקשורת הגיעו לנחם.

רבי משה עמי אבוחצירא זצ"ל נטמן, אך אורו, שהודלק מתוך אהבה פשוטה וגדולה, ימשיך להאיר דרך בניו ונכדיו, שהתחייבו להמשיך את דרכו. יהי זכרו ברוך.