היום (רביעי), ג' באלול, הוא יום פטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, שמכונה "אבי הציונות הדתית". דמותו היא לא רק פרק בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל, אלא יסוד בחשיבה התורנית המודרנית - מי שחיבר שמים וארץ, תורה וחיים, קודש וחול.
היום לומדים את תורתו בכל בתי המדרש ובישיבות הציוניות, אך את שורשיה האמיתיים צריך לחפש באדמות הרחק מכאן - בעיירות ליטא ולטביה, שבהן עיצב את השקפתו. בזיימל ובבויסק, לפני שעזב לארץ ישראל, למד הרב קוק את סוד החיבור אל פשוטי העם: חקלאים ועגלונים, חסידים ומתנגדים, ציונים וחילונים.
הרב קוק עלה לארץ בשנת 1904, כאשר כבר היה רב חשוב באירופה. תחנות חייו בארץ - ביפו, בירושלים ובהקמת מוסד הרבנות הראשית - מוכרות היטב. אבל כדי להבין את עוצמת דמותו ואת מבטו על עם ישראל כולו, צריך לחזור לשנותיו הראשונות כרב בליטא ובלטביה. ההיסטוריה של הרב קוק לפני עלייתו ארצה בגיל 39, התפרסמה בספר "טל ראיה" מאת הרב נריה. "טל" זה 39 בגימטריה.
לפני שנהיה הרב של יפו, הוא כיהן כרב של העיירה בּוֹיְסְק בלטביה במשך עשר שנים. שם פגש הרב קוק קהילה יהודית רבת-פנים: חסידים ומתנגדים, דתיים וחילונים, ציונים, בונדיסטים וקומוניסטים. בבויסק התוודע הרב לעולם הרוחני של החלוצים החילוניים, והבין שהם לא "עגלה ריקה". כל יהודי העיירה כיבדו את הרב, והוא אהב את כולם. זה מסביר את גישתו הבסיסית לכלל ישראל, גם כאשר חי בארץ ישראל.
בשנים האחרונות, נהייתה בויסק יעד תיירותי של בני הציונות הדתית בזכות הקשר לרב קוק. בפינת הכיכר המרכזית של העיירה ישנו אתר הנצחה לבית הכנסת המקומי ולבית הרב הצמוד. בית הכנסת של הרב קוק נהרס בתקופת השלטון הסובייטי. בשנים האחרונות הוקם אתר הנצחה על שטחו. במקומות שעליהם עמדו הקירות החיצוניים בנו דרגשים נמוכים מאבנים בתוך מסגרות ברזל. בפינות הציבו פסלים אבסטרקטיים של נשים.
בית מגוריו של הרב קוק היה צמוד לבית הכנסת. בית הרב נהרס, והעיירה גידרה את שטחו ברשת ברזל בצבע ירוק, והציבה שלט הסבר מול המקום שבו היתה דלת הכניסה. בהמשך הרחוב עומד הבניין ששימש בית המטבחיים לשחיטה כשרה. בניין בית הספר היהודי שבו לימד הרב קוק שרד, והוא משמש כיום קליניקה של רופאי שיניים.
אחרי הקונגרס הציוני בבאזל בשנת 1897 נפוצה שמועה כאילו החליט הקונגרס כי "הציונות, דבר אין לה עם הדת". (בדיעבד זה התגלה כפייק ניוז, שהפיצו מי שדעתם שנפסלה בהצבעה). רוב האדמו"רים והרבנים הליטאים החליטו אז להתרחק מהציונות, ולהסתגר בד' אמות של ההלכה. לעומתם, הרב קוק פתח חזית נגד החלטה זו, וקבע שישנה דרך נכונה יותר של ציונות דתית בלי ניתוק הדת מהלאומיות. הוא פרסם את עמדתו במאמר בשם "אפיקים בנגב". הנתק כיום של החרדים מחובת הגיוס לצה"ל נולד כבר אז באותה החלטה שגרמה לחרדים להרגיש שהציונות היא "לא שלנו".
תקופת של הרב קוק בזיימל
עוד קודם לכן, כיהן הרב קוק בעיירה הקטנה זֵיימֶל בליטא במשך 7 שנים. מי ששלח אותו לשם היה החפץ חיים. רוחות ההשכלה והמודרנה לא חדרו לעיירה הקטנה, והרב וקהילתו חיו במעין "חממה דתית". זיימל הייתה ישוב חקלאי קטן, וכך היא גם כיום. גם רוב יהודי זיימל עסקו בחקלאות. שם נחשף הרב לבעיות ההלכתיות המעשיות של פועלים וחקלאים – שמיטה, חליבה בשבת, מצוות התלויות בארץ.
הרב קוק הבין טוב יותר מרבנים אחרים את החקלאות. מתוך חוויותיו בזיימל צמחה גם פסיקתו הנועזת ל"היתר מכירה", שהייתה עבורו לא רק פתרון טכני, אלא גשר בין התורה לבין המציאות החדשה בארץ ישראל. הרבנים החרדים שכיום מתנגדים להיתר המכירה, מכירים את סוגיות השמיטה רק מבית המדרש, ולא חיו את השטח כמו הרב קוק. את הנקודה הזו אפשר להבין ברחובות זיימל ובשדותיה.
חייו האישיים לא היו קלים. בזיימל חווה את כאב האלמנות הצעירה, כאשר איבד את אשתו הראשונה, אלטע בת שבע, זמן קצר לאחר לידת בתם, פרידה חנה. אך מתוך האובדן הזה צמח מחדש ונשא אישה שניה. בשנת 1891 נולד להם בזיימל בן, צבי יהודה, שבבגרותו היה ראש ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, והיה המורה הרוחני של תנועת "גוש אמונים", שהשפיעה מאוד על ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון.
יחסו לחילונים היה מהפכני: הוא ראה בהם שותפים למפעל הגאולה, לא אויבים. את החלוצים שחרשו את אדמת הארץ, גם אם זנחו מצוות אחרות, כינה "צדיקים". במובן "החדש יתקדש"- מי שמקדשים את החולין על ידי עבודתם. גישה זו חתרה תחת המוסכמות של דורו, ועדיין מהדהדת כיום בכל דיון על יחסי דת ומדינה.
כיום מקובלת בציבור החרדי גישה מתנשאת ומזלזלת בממשיכי דרכו של הרב קוק. מכנים אותם "קוּקנִיקֶעס" או "מזרוּחניקים" בלעג. הם אינם יודעים שרבניהם חשבו להיפך. החפץ חיים שמע פעם פגיעה ברב קוק, והגיב: "לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה". החזון איש סירב ללחוץ את ידי המשלחת הירושלמית של אגודת ישראל, ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום. דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה".
הראי"ה קוק היה לא רק "רב ראשי". הוא היה איש חזון שחיבר בין הסוגיות ההלכתיות העתיקות לבין המציאות המתחדשת בארץ ישראל. הוא כתב באגרותיו ובספריו על תחושת האורות הגדולים שמבצבצים דרך השברים, על נשמה כללית שמחבקת את כל האומה, ועל קדושת החיים עצמם אפילו כשהם נראים רחוקים מן הקודש.
במותו, בג' אלול תרצ"ה, לפני 90 שנה בדיוק, ליוו אותו עשרות אלפים בירושלים, מכל גוני היישוב. איש לא נשאר אדיש. עד היום, דמותו ותורתו מאירים דרך למי שמבקש לחיות חיים של אמונה, אהבה לישראל, ופתיחות אל המציאות המתחדשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו