הציבור החרדי מגן על נהנתנים חסרי בושה

ביום רביעי בצהריים, במהדורה של חדשות 12, ישבו מול המצלמה בשתי תוכניות נפרדות שני בחורים חרדים. הם נראו יותר כמו יחצ"נים צעירים מתל אביב מאשר "תלמידי ישיבה". אחד מהם, אלעזר איפרגן, בן 22. "אני מכיר אישית בחור שנכנס לחטיבת חשמונאים והיום הוא אחרת לגמרי. תבנו לי מסלול שאוכל להיכנס ולצאת חרדי".

אותו אסטרטג שמודאג כל כך מעולמו הרוחני שעלול להיפגם בצבא, הצדיק הגדול צולם לפני 65 ימים בתוך בריכה מעורבת בתאילנד, תוך כדי שהוא מאכיל קופי מקוק בזמן שחיילנו מאבדים ידיים ורגליים בעזה.

בחור חרדי נוסף שהובא לאולפן, בחזות לא ישיבתית בעליל, לא התבלבל כשהאשים את המילואמניק "אתה נמצא בצבא בשביל ביזנס".

מול שניהם ישבו מילואימניקים שלחמו מאות ימים בעזה, אחד מהם בן יחיד לאימא ניצולת שואה. ושאלו בפשטות: "אתה מדבר על להיכנס ולצאת חרדי? אני מדבר על לצאת בחיים".

צעיר "חרדי" נוסף בשם יוני לביא, סיפר בכתבה שעסקה בנושא הנושרים בחברה החרדית ויחסם לצה"ל, שכשישב שעה ביום ללמוד גמרא "זה בדיוק כמו להציל את העולם". גם הוא נצפה מצטלם עם רכבי יוקרה בדובאי, נראה רחוק מאד ממה שאמור בן ישיבה להיראות ואף לעשות.

מי בדיוק מגן על העם הזה, הם או החיילים שנמצאים כבר כמעט שנתיים בחזית? התשובה הייתה ברורה לכל מי שצפה.

מי שנעצרו בנתב"ג לא נראו כלל כחרדים. ספק אם זכרו מתי פתחו ספר לאחרונה. אחד מהם סיפר בגאווה שהוא "לומד הלכות שבת אצל אבא שלו" בלוף מוחלט, שאין לו קשר ל"עולמה של תורה". כל חזותו לא הייתה ישיבתית. זה כבר לא סיפור של בחורי ישיבה שנושרים או מתלבטים, אלא של צעירים שבחרו בחיים של נהנתנות וכסף, ועוטפים את עצמם בסיסמאות שווא.

ופה מתגלה הבלוף. בישיבות לנושרים, במסגרות הפיקטיביות שנועדו רק לשמר את הפטור, לא לומדים תורה באמת. זה לא "תורתם אומנותם" אלא "תעודת פטור אומנותם". בזמן שבצה״ל יש סדרי לימוד, תפילות, שיעורי הלכה והקפדה על כשרות ושבת אצל אותם "נושרים" מתפארים בשעה בודדת ביום, אם בכלל, וממשיכים הלאה לחיים של בילוי ועבודה.

והציבור החרדי כולו מתגייס להגן עליהם. ההפגנות שחוסמות כבישים, המיצגים המחרידים שמשווים בין עצורי נושרים לחטופים, השערים נוטפי הזעזוע בעיתוני המפלגות, הכותרות המדממות על "אסירי עולם התורה" כל אלו נכתבים ונעשים לא למען לומדי תורה, אלא כדי להגן על צעירים שרחוקים מלהיות בחורי ישיבה. לא תורה יש כאן, אלא מנגנון פוליטי ציני שמוכן לשבש את המדינה כולה כדי להסתיר את הבלוף.

והמספרים לא משקרים. מדי שנה נושרים ממערכת החינוך החרדית כ 6,000 נערים בגילאי 13–17. שיעור הנשירה בקרב בנים חרדים הוא פי שלושה מאשר בחינוך הממלכתי: 4.6% לעומת 1.4%. מדובר באלפי צעירים בכל שנה, שהקשר שלהם לישיבה או לתורה קלוש אם בכלל. חלקם מוצאים מחסה בישיבות פיקטיביות, אחרים עובדים או מטיילים, אבל כולם נהנים מהסטטוס שהמדינה מעניקה: "תלמיד ישיבה".

מדינת ישראל שגתה שגיאה היסטורית כשהפכה את "תורתו אומנותו" לקריטריון משפטי לפטור מגיוס. זה לא שימר את עולם התורה, אלא הפך את הציבור החרדי לעיר מקלט של פרזיטים, נהנתנים ובטלנים. במקום לומדי תורה שמוסרים נפשם באוהלה של תורה, נוצרה שכבה שלמה של צעירים שמסתתרים מאחורי סיסמאות ריקות. הם לא באמת לומדים, לא באמת מתפללים, אבל יודעים להרים קול ולצווח ש"הצבא הוא רק בשביל כסף" בזמן שחבריהם לגיל שוכבים בעמדות ומוסרים את חייהם.

כשגדול בתורה אומר שהתורה מגינה על עם ישראל, אפשר לפחות להאמין לו שהוא מתכוון. אבל כשבחור אבוד שלא פתח ספר חודשים מדקלם את אותה סיסמה בטלוויזיה, זו כבר לא אידיאולוגיה. זו חוצפה. זו הפקרות מוסרית.

הבלוף נחשף במלואו. החברה החרדית אינה מגינה על לומדי התורה, אלא על נהנתנות חסרת בושה. היא לא מייצרת "חברת מופת" אלא עיר מקלט לפרזיטים. ומדינת ישראל משתפת פעולה.

הבלוף נחשף במלואו. והוא לא נעצר ברחובות בני ברק או באולפנים של חדשות 12. הוא ממשיך בוועדות הכנסת, בחדרי ועדת חוץ וביטחון, שמדברת במספרים: כמה יגויסו, כמה יידחו, כמה יישארו.

אין כאן מאבק על עתיד עולם התורה, אלא על כוח ושליטה. אסור שתהיה עוד אפליה סקטוריאלית: דם אחד יש כאן, ולכולם אותם כללים. כולם צריכים להתגייס. אין יותר דלת מסתובבת על חשבון דם של אחרים.