מאז תחילת שנת 2025 חלה עלייה משמעותית בפניות ובטיפול של נשים חרדיות בעמותת "רוח נשית" המסייעת לנשים נפגעות כל סוגי האלימות - פיזית, רגשית, מינית, כלכלית, מילולית, משפטית ורוחנית - להשיג עצמאות כלכלית. המטופלות עוברות הדרכה פרטנית וקבוצתית במשך כשנתיים וחצי כל אחת, וזוכות לתמיכה ולליווי בהטמעתן במעגל התעסוקה, בין אם כשכירות ובין אם כבעלות עסק משלהן.
כיום, על פי מאגרי המידע הפנימיים של העמותה, 10% מכלל המטופלות בעמותה הן נשים חרדיות, לעומת 4.4% בלבד בשנת 2024. מדובר בזינוק של יותר מ-50% בתוך שנה אחת בלבד.
"הפנייה של נשים חרדיות לארגון חילוני היא לא מובנת מאליה. הן מגיעות אלינו מחוץ למגזר שלהן, מוכנות לספר את סיפור הפגיעה שלהן לנשים חילוניות, וסומכות עלינו באופן מלא. ייתכן שחברה מספרת לחברתה עלינו, כפי שאנו רואות שקורה מאז הקמת העמותה, משום שלרובן אין גישה לגוגל וגם לא טלפון סלולרי", אומרת לימור לוי, מנהלת תוכניות בעמותה, "זה משמח לא רק משום שהן בוחרות בנו, אלא משום שהן מוכנות לעסוק בשיקום תעסוקתי. הן פנויות לכך, הן רוצות בכך, והן בוחרות לעשות את הצעד הזה דווקא מול ארגון חילוני".
במגזר החרדי קיימים מענים שונים לטיפול באלימות או לקידום תעסוקתי, אך אין גוף שמחבר בין שני העולמות הללו ומבין את הקשר העמוק שבין טראומה לבין חסמים תעסוקתיים. "אצלנו בעמותה הקשר הזה הוא לב העשייה. אנחנו יודעות שהסיבה שאישה לא מתקדמת תעסוקתית היא לעיתים הסיפור הטראומטי שהיא נושאת, ויודעות כיצד ללוות אותה באופן שמכבד את הרקע שלה ומקדם אותה לעבר עצמאות כלכלית אמיתית.
"גיליתי עד כמה נשים חרדיות בודדות במערכה. הקהילה שממנה באו לא תמיד נשארת לצידן. לעיתים, מתקבלת החלטה לקבל עזרה ולהיות בליווי בניתוק מוחלט מהמשפחה ומהמעגל החברתי. יש משפחות שתומכות, אך הרוב לא. לעיתים גם הקהילה עצמה מוציאה אותן מתוכה, כאילו חדלו להיות חלק ממנה. זהו מצב כואב במיוחד, כי הבדידות הופכת לחומה גבוהה שמפרידה בינן לבין העולם שהכירו".
בתוך כל זה, יש גם את משקל הסמכות הרבנית. רבות מהנשים צריכות לקבל אישור רב על כל צעד משמעותי בחייהן. "זה יכול להיות מהלך כלכלי, מקצועי או אפילו אישי", אומרת לוי, "הן נשים עם יכולות אדירות, משכילות, חכמות, אבל הכבלים החברתיים וההלכתיים מצמצמים את חופש הפעולה שלהן. רבות מהן עברו אלימות על כל צורותיה, פיזית, מילולית, רגשית ומינית ומגדלות ילדים רבים, לעיתים לבדן.
"כמטפלת, אני צריכה ללמוד את השפה שלהן, את הטרמינולוגיה, את דרך החשיבה. אני צריכה להבין את מושג 'ההשתדלות', לא רק כערך רוחני אלא כצורת חיים, ולדעת להסביר להן שגם כאן, אצלנו, הכל 'בעזרת השם', אבל יש מקום להשתדלות שלהן כדי לסייע בתהליך. הפגישה עם הנשים החרדיות יצרה גשר שלא היה קודם לכן, חיבור בין עולמות. אנחנו, כנשים מטפלות, שאינן חרדיות, פוגשות את העולם החרדי מקרוב, ומגלות קרבה והבנה שלא הייתה יכולה להיוולד בשום מקום אחר. אחת מהן אמרה לי: 'יש לי קושי איתך ולך יש קושי איתי אבל אנחנו מצליחות לעבוד ביחד'. זה היה רגע של כנות נדירה שהראה לי עד כמה הדרך המשותפת שלנו היא אמיצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו